אצא לי השוקה!
כן כן, אני יודעת שזו כותרת בנאלית אבל זה פשוט מתבקש כשכותבים על מסעדה שנקראית השוקה ונמצתא בשוק. לא?! אל תהיו איתי קטנוניים, בואו נאכל וזהו.
אין מה לומר שפתיחה של מסעדה קרוב לשוק כלשהו היא יתרון עצום. חומרי הגלם נמצאים בהשג יד, אין צורך להתעצבן שהירקות לא הגיעו בזמן, אם נגמר משהו - פשוט הולכים ומביאים. דגים טריים, בשר אצל הקצב ליד, גבינות בכל מטר, אלכוהול בזול והקהל זורם מכל עבר. אה וזה גם מגניב וטרנדי.
מסעדת שוקשוקה.
המקום נפתח לפני כ8 חודשים בגירסת בר שקשוקות. כנראה שזה לא תפס והוא השתנה כמתבקש למסעדה ים תיכונית שיודעת לנצל את הסביבה שלה. מאחורי הבר -הבעלים והשף אשר חביבי, ממסעדת "האנוי".
השעה 12:00 בצהרי יום שימשי, על הבר עוד 5 חבר׳ה שנמצאים באמצע לעיסה נמרצת ובקבוק אוזו עומד פתוח ומחכה לבא בתור שייקח לעצמו איזה צ׳ייסר לפתוח את הצהריים.
אנחנו מתיישבות בפינה. 3 נשים רעבות. לא קל להתעסק עם 3 נשים רעבות כשהאחת אמא טריה שרק אוכלת גרבר, השניה אמא לשניים בוגרים שלא משאירים לה כלום במקרר. ואנוכי שהמקרר שלה מתמלא רק כשיש אורחים. רעבות כבר אמרתי???
עד שמתפנים אלינו אנחנו נהנות מחמוצים חתוכים גס ומתובלים מצויין ומזיתים מענגים שהמרירות עדיין נמצאת בהם ופותחת את כל הטעמים בפה. לקחנו גם כוס מכובדת של קמפארי כי בכל זאת כבר 12 בצהרי יום.
התפריט פשוט. 3 סוגי כריכים, אחד עם בשר, 4 סוגי שקשוקות, כמה מנות של ירקות ו-5-6 מנות חמות. קל ופשוט.
ואז הן הגיעו, ערימה של קוביות תפוחי אדמה שטוגנו, תובלו קלות בפפריקה ומלח ומעליהן גוררה לה גבינת פטה שמנמנה. רק 29 שקלים לעינוג הפשוט הזה ולהבנה שגבינה ותפוחי אדמה ממש הולכים מצויין יחד. גמבות אדומות אש שרופות על הגז הגיעו גם הן על נתח דשן של פטה עיזים נוטף שמן זית (21 שקלים) וקערה של חצילים, בצלים ופלפלים חריפים קלויים בתנור, קיבלו לטיפה של שמן זית ונאכלו ביד בעודם לוהטים.
אוכל צריך לאכול בידיים, כי בנימי האצבעות מרוכזים כל התחושות. דמיינו את התחושה של שמן הזית, או של המליחות שנדבקת כשבוצעים פוקאצ׳ה טרייה, או כשמלקקים אצבעות לאחר פירוק של דג, או של בשר. עוצמת האוכל רק גדלה כשאוכלים בידיים.
ערימת דגי הים הטריים שהגיעה הייתה שיא הארוחה בעיני. הריח של הים, הארומה של הלימון הטרי מעל והתחושה המשכרת הזו בקצות האצבעות בזמן שמנסים להוציא פיסת בשר לבנה. פשטות בשיאה ושוב במחיר סבבה של רק 29 שקל למנה של 3-4 דגי ים בינוניים. שתי הרעבות האחרות כבר היו עם מזלגות שלופים בתוך סופלאקי פרגיות וחזה עוף מתובל שנח על לאפה עם עגבניות, בצל סגול וצזיקי (39 שקלים), שהיה מעט יבש בעיני. המנה השניה לעומת זאת קצרה הצלחה, אלבונדיגס – עוד מנה מהמטבח היווני, קציצות בקר דשנות ומעט פיקנטיות, בתבשיל של גרגירי חומוס ובמיה (39 שקלים).
מתוק בינתיים אין אבל כך או כך, שוקה הוא מותק של מקום. רחב, נקי וממש זול כפי ששמתם לב לבד וכולי תקווה שהוא ינצל את הסביבה וימציא ספיישלים עם יותר דגים כי זה חסר בעיני.
שוקשוקה. סמטת הכרמל 30, שוק הכרמל
