מציינים את רצח ראש הממשלה יצחק רבין
שלום ילדים השבוע אנו מציינים 21 שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין .שנרצח ב4.11.1995 .בכל הערים ובתי הספר והגנים יתקיימו טכסים לזכרו של רבין . 21 שנים עברו מאותו מוצאי שבת שם בכיכר ליד בניין עריית תל אביב שכיום נקרא ככר רבין גם אני הייתי באותו ערב בכיכר
דברים מהלב שלום ילדים החודש 21 שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין .שנרצח ב4.11.1995 .בכל הערים ובתי הספר והגנים יתקיימו טכסים לזכרו של רבין . 21 שנים עברו מאותו מוצאי שבת שם בכיכר ליד בניין עריית תל אביב שכיום נקרא ככר רבין גם אני הייתי באותו ערב בכיכר וביחד עם רוב תושבי המדינה והעולם בכיתי על הירצחו של ראש הממשלה שלי ושל כל תושבי מדינת ישראל .בשבת הקרובה בתוכנית הרדיו שלי "בייביסיטר" שמשודרת ברדיו ללא הפסקה מדי שבת ב 8:00 בבוקר בשידור חי אתייחס בחלק נכבד מהתוכנית עם שירים מכתבים שילדים כתבו מיד אחרי הרצח .
במוצאי שבת שעברה הלכתי כמו כל שנה לטכס בכיכר רבין בתל אביב לזכור את ראש הממשלה שלנו שנרצח, ביחד עם חברי מאותה תקופה היינו מצעירי העבודה שליוו את יצחק רבין באותה תקופה. ובשבת האחרונה לפני הנסיעה לאולפן הרדיו נסעתי לכיכר רבין הנחתי פרח והדלקתי נר ליד האנדרטה ,כמו בכל שנה לפני התוכנית מאז הרצח. לפני כשנה הוזמנתי למשרד ראש הממשלה לקבלת פנים מיוחדת והודיעו לי שיגיע נהג לאסוף אותי מהבית וכשירדתי למכונית כולי הצטמררתי כשראיתי שהנהג הוא לא אחר מאשר דמתי שהיה נהג של כמה ראשי ממשלה ועבד עם יצחק רבין צמוד תקופה ארוכה והוא גם היה הנהג בליל הרצח שלקח את ראש הממשלה אחרי אותה ירייה של יגאל עמיר לבית החולים איכילוב ושם נקבע מותו .
הדרך לירושלים למשרד ראש הממשלה הייתה מעניינת ומיוחדת והשתדלתי לא להציק לדמתי הנהג בשאלות שמאוד רציתי לשאול אבל הוא לבד סיפר לי סיפורים מאוד מרתקים על יצחק רבין הבן אדם האבא והסבא ועל הרגעים המאוד אישיים שהיו לבד בדרכים ואכן מאוד התרגשתי מהמעמד. אחרי הרצח ילדים כתבו : כשהייתי קטנה קטפתי פרח ,ואימא אמרה לי אסור, זה מוגן !אני לא מבינה למה פרח אסור- וראש ממשלה מותר. ועוד ילדה כתבה :זיכרונות הם הכי כואבים ,זיכרונות הם הכי עצובים, אבל זיכרונות עוזרים גם לא לשכוח. כשיש זיכרונות מאדם, הוא אף פעם לא מת ,הוא אף פעם לא תם, הוא אף פעם לא נגמר. והלב יביא אלינו את הזיכרון שלו כבר . יצחק רבין תמיד תישאר בליבנו.
פינת המכתבים:
שאלה: לאיציק הליצן שלום קוראים לי מיכאל ואני בן 11. ובגלל שעון החורף שהגיע אלינו והחושך שמתחיל מוקדם ,אימא שלי מאוד בפאניקה ומאוד פוחדת לתת לי לצאת לבד כשאני הולך לחוג או לחבר שגר ליד . דברים שהייתי עושה תמיד לבד . אני רב עם אימא שהיא לא סומכת עלי .אני לא יודע מה לעשות כדי שהיא תסמוך עלי ולא תתייחס אלי כאל ילד בן 5. איך אני יכול לשכנע אותה תענה לי דחוף בבקשה.
תשובה : למיכאל החמוד אני מבין גם אותך שאתה רוצה להיות גדול ולקחת אחריות על עצמך. ומצד שני אתה חייב להבין ולקבל באהבה את הדאגה שיש לאימא שלך מהמצב הלא פשוט ואפילו קשה שמתרחש בתקופה האחרונה הארץ. כל הלחץ שאימא משרה עלייך בא ממקום טוב של דאגה ואהבה ולא מתוך זה שלא סומכים עלייך. אימא בכל גיל דואגת אם אימא שלי עד היום כשאני נוסע רחוק דואגת עד שאני מתקשר ומודיע לה שחזרתי בשלום והכל בסדר. ואפילו שאני בן 53 ואבא לשלשה ילדים אימא תדאג לך כל החיים. קבל את זה באהבה.
פינת המעשה הטוב :
השבוע אספר לכם על נועם אליהו בן ה8 מתל אביב שהחליט לתת את האופניים שלו מתנה לילד שאין לו אופניים. הוא פנה אלי וביחד עם עובדת סוציאלית מצאנו משפחה שהמצב הכלכלי שלהם קשה , וביחד עם ההורים הנפלאים שלו , שהחליטו לתרום יותר כשבאו יחד עם נועם למסור את האופניים וראו את המצב הקשה של המשפחה , והלכו לסופרמרקט וקנו להם אוכל שיהיה להם , וקנו להם מחשב חדש שיהיה לילדים בבית. כמה זה מחמם את הלב לראות איזה אנשים טובים יש במדינה שלנו. כל הכבוד למשפחת אליהו מתל אביב.
ההמלצה השבועית:
השבוע אמליץ לכם על הספר האף הגדול של וינסנט שכתב ישי רון בהוצאת רימונים. הנריק ואן אייק, שומר במוזיאון ואן גוך שבאמסטרדם, וחברו הקטנטן, ז’ראר העכבר, שוחר אמנות כמוהו, מעבירים ימים ולילות באווירה הקסומה במוזיאון ובמחיצת ציוריו של האמן הגדול וינסנט ואן גוך. עד שיום אחד קורה דבר נורא שמפריד בין שני החברים הטובים: הנריק מגלה שמישהו כרסם את קצה אפו של וינסנט בתמונת הדיוקן העצמי שלוֹ שתלויה במוזיאון, והוא מיד חושד בחברו ז’ראר ומאשים אותו. בשילוב עם איוריה המשעשעים והמרהיבים של חוליה פיליפונה-ארז, טווה ישי רון תעלומה בלשית, שתרתק את הקוראים הצעירים עד העמוד האחרון: כיצד יגלה הנריק את האמת, ומי יעזור לו בפענוח התעלומה? האמנם ז’ראר הוא מי שכרסם את האף של וינסנט? והאם ככלות הכול, יחזרו הנריק וז’ראר להיות חברים טובים כמו פעם? הספר שעוסק בחברוּת ומחנך לאהבת האמנות, מעניק גם מקום של כבוד לילדים: לאורה, בתו בת השמונה של הנריק, הופכת לגיבורת הסיפור בזכות יכולת החשיבה הייחודית שלה; היא מרגיעה את הרוחות, פורשת בפני אביה אפשרויות חשיבה נוספות, גורמת לו לחשוב מכיוון אחר, ולא רק מהכיוון שעליו חשב מלכתחילה, ומצליחה לעזור לו להגיע אל הפתרון.
הבדיחה השבועית:
למה החלב לא משחק כדורגל ???
כי הוא מחמיץ......
