סיפור לפרשה: כי תישא (שבת פרה)
הרב שלהם, ניגש אלי ,שם זרועו על כתפי וביקש ממני להבין את התנהגותם של תלמידיו. דע לך- aעבורם זו הפעם הראשונה שראו פרות או עגלים בחייהם .מה שלך, נראה פשוט ויום יומי להם זו חוויה מיוחדת וחד-פעמית
המקצועות שבהם התמחיתי בפנימייה החקלאית היו הנחשבים ביותר: פלחה ורפתנות. בראשון, זכיתי להוציא רישיון ולעבוד על טרקטור כבר בכיתה י"א. ובמקצוע השני זכינו להטבות מיוחדות, עם מחויבות לעבוד בשעות לא שגרתיות, מוקדם בבקר לקום לחליבה ולזכות למנה חמה לאחר מכן, ואף לעשות תורנויות בשבתות וחגים ובחופשות, שהרי בעלי חיים זקוקים לטיפול יום יומי. אחת לשנה (בשבת "פרה")נראה מחזה נדיר : כשהגיעו החברים הרפתנים מהסקטור הלא דתי עם רכז הענף לבית הכנסת , וזכו לעלייה לתורה ול"קידוש של הרפתנים".
סיפור אחד זכור לי מאותם הימים : כשעבדתי ברפת ואני בבגדי עבודה, מכנסיים קצרים וכובע רחב שוליים הגיעו לפתע קבוצת תלמידים מ "תלמוד תורה" בבני ברק כמדומני ’וביקשו ממני להרשות להם להאכיל את הפרות. לאחר מספר דקות החלו הילדים לרוץ ולהשתולל ולהפריע למנוחת הפרות. ואני גערתי בהם וביקשתי להירגע.
הרב שלהם, ניגש אלי ,שם זרועו על כתפי וביקש ממני להבין את התנהגותם של תלמידיו. דע לך- aעבורם זו הפעם הראשונה שראו פרות או עגלים בחייהם .מה שלך, נראה פשוט ויום יומי להם זו חוויה מיוחדת וחד-פעמית. הרי הם לומדים על פרה רק בקשר ל"פרה אדומה" ששרפו את עורה כדי לטהר את הטמאים . או פרה שרצה בין הכרמים שחייבים להשיב לבעלים, ובכלל, עגלים נקשר בדמיונם רק בקשר לחטא עגל הזהב שעשו בנ"י בפרשת השבוע –כי תישא ,המשיך הרב להסביר לי בנחת ,מנקודת מבטם ,יש או פרה אדומה או עגל מזהב ופה הם ראו לראשונה עגלים חיים ופרות שחורות , נושמות ורגועות .. הרהרתי בדבריו והסכמתי אתו. אני זכיתי הם לא.! חשבתי,
בימים אלה ממש מתארגנים חבריי שלמדו במקווה ישראל בשנים תשכ"ד- תשכ"ז לכנס מחזור. חידוש הקשר אחרי חמישים שנה גרם לי לחשוב על אותם ארבע שנים טובות של הכרת האחר: חילונים, עולים חדשים, בני העיירות הרחוקות שבדרום ובצפון, ובני מיעוטים. יחד עם אהבת הארץ ועבודת האדמה ויראת שמים ללא מחיצות שרכשתי שם .ועל כך אני שמח. הסיפור מוקדש לחברים ולחברות בני מחזור סח"ט באהבה.
רצוי לשתף על מנת למצוא את כל בני המחזור
שבת שלום. חיים דברת (דבוש)
