הכבשה שיינל’ה
הכבשה שיינל’ה היתה משוכנעת שהדשא בעיר ירוק (וטעים) יותר מזה שבכפר בו היא גרה. כי הרי תמיד אנחנו משוכנעים בכך...בהביטנו בדשא של השכן. והמציאות היא שבסופו של דבר אנו מגלים שהחלום הכי מיידי שלנו היה ונותר זהה...חבילת קש נוחה להניח עליה את הראש... עוד סיפור של סופרת הילדים חיה דניאל. לילדים בלבד!
שיינל’ה הכבשה הלבנה והיפה את הכפר שלה מאוד אהבה.
אוכל היא קיבלה וכולם אהבו אותה.
אבל לשיינל’ה יום אחד נמאס לחיות בכפר וחשבה: "אולי אברח ליער?
לא, זה מסוכן, כי בדרך יש נהר".
חשבה שיינל’ה וחשבה... אבל פתרון לא היה לה.
חיפשה שיינל’ה איך תוכל לברוח ופתאום ראתה את השער פתוח.
"יופי, עכשיו אוכל לברוח.
רגע, אבל קודם כל, קצת אנוח".
לאחר שנחה, יצאה שיינל’ה לדרך עליזה.
הלכה שיינל’ה ומהכפר התרחקה.
הלילה ירד ושיינל’ה קצת חששה והרגישה קצת רעבה,
אבל היא לא התייאשה ואמרה בליבה:
"אני אהיה גיבורה, אעבור את היער וגם את הנהר" .
רצה שיינל’ה ואת היער במהרה עברה ואפילו לא פחדה,
והופ.... גם את הנהר עברה...
המשיכה שיינל’ה לרוץ ופתאום מרחוק ראתה את העיר הגדולה.
שמחה שיינל’ה כי עכשיו היא תמצא משפחה שתאמץ אותה.
הגיעה שיינל’ה לשכונה גדולה ובפתח בית היא נעצרה.
"מה עושים עכשיו? אולי אנוח מעט"...
אבל שיינל’ה הייתה כל כך עייפה עד שנרדמה.
"בוקר טוב, כבשה יפה, מהיכן את באה?" שאלה הילדה את שיינל’ה.
"אני מגיעה מהכפר הרחוק".
"למה?" - שאלה הילדה.
"כי נמאס לי שם להיות" - ענתה שיינ’לה והרימה את מבטה.
"תקבלו אותי אצלכם?" שאלה שוב שיינל’ה ונצמדה לילדה.
"בטח, אס את נותנת חלב וגבינה וגם צמר לסרוג סוודר לאחותי הקטנה, נקבל אותך בשמחה ונהיה חברות טובות" אמרה הילדה לשיינל’ה.
"יופי, עכשיו יש לי בית חדש" - אמרה שיינל’ה "ואוכל להתגלגל על הקש".
