קולנוע: ממלכת אור הירח
ווס אנדרסון, אחד הבמאים המסוגננים והמוערכים של זמננו פתח את פסטיבל קאן בחודש שעבר עם סרטו החדש ”ממלכת אור הירח”.
ווס אנדרסון, אחד הבמאים המסוגננים והמוערכים של זמננו פתח את פסטיבל קאן בחודש שעבר עם סרטו החדש "ממלכת אור הירח". הסרט שמתניע חזק מאוד לא מצליח להסתיים באותה אנרגייה ומשאיר את הצופים עם תחושה שיכל להיות כאן משהו הרבה יותר גדול. סם היתום והמאותגר חברתית בורח ממחנה הצופים שלו, כדי לפגוש את סוזי המאותגרת גם כן, ולברוח איתה מעולמם המוטרף שבנה עבורם ווס אנדרסון. השנים הם שנות השישים העליזות, ואנו נמצאים על שרשרת איים אמריקאים, המקום בו שבט הצופים עורך את מחנות הקיץ השנתיים שלהם. התלבושות מגוחכות ויפייפיות, הרעיונות מוטרפים והצילום, שמיימי.
אנדרסון זורק אותנו לעולם שלו, עולם שנאמן אך ורק לחוקים של עצמו, ולפעמים גם שובר אותם. אדוארד נורטון, שחקן ענק בתפקיד מעניין, הוא מדריך המחלקה של שבט הצופים המבודד, הוא מטפל בהם, גוער בהם ואוהב אותם עד כלות. יחד הם בונים מבנים משונים, יוצאים להרפתקאות חיפוש, ובעיקר נראים נהדר בעדשה הרחבה והצבעונית של רוברט יאומן הצלם הקבוע של אנדרסון. נדמה שעיקר החוזק של הסרט הוא בדמויות האקסצנטריות ובפער בין העולם האמיתי שאנו מכירים, ועולם ההזוי בו הם חיות. כך גם הגיבור הראשי, שנראה קצת כמו קים ז'ונג איל הצעיר, אך מעשן מקטרת ומדבר כמי שראה כבר עולם, בחיתוך קלינט איסטוודי.
כך גם חברתו בת ה- 12, שנראה שזרקו אותה מסרט של גודאר, עם איפור תמידי בעיניים, קול חרוך, השד יודע ממה וטעם אומנותי עשיר. המפגש הזה בין הילדים-מבוגרים האלה אל מול המבוגרים-נערים שמאכלסים את העיירה, כמו אדוארד נורטון, ביל מורי, אביה של הנערה והשריף ברוס וויליס אמור לייצר עבורנו משהו שיחזיק כל הסרט. יאמר לזכות "ממלכת אור הירח" שהוא מטיס את הזמן בצורה שלא חוויתי הרבה זמן. רק התיישבת על הכסא, והתמכרת לעולם ולצורת, וכבר נדלקים האורות ואתה בדרך החוצה, אבל שוב, משהו מרגיש לא בסדר. לאחר ההפסקה, הסרט לא מצליח לחדש הרבה יותר ממה שהוא עשה בשלושת רבעי השעה הראשונים, ואנחנו נשארים עם דמויות חביבות, צילום מדהים ו... זהו.
העלילה קצת מופרכת, הסיבוכים נראים כאילו נפלו מהשמיים ורגעים שבהם אנדרסון יכל ללכת באמת עד הקצה, פוספסו. היציאה מהסרט דומה קצת לסיום פרוסה גדולה מדי של עוגה די טעימה. היה טעים אבל לא בטוח שהיה שווה את זה. הסרט לא סרט רע, ואם אהבתם את "רכבת לדרג'לינג" אז וודאי שווה לכם להציץ גם בסרט הזה, יש בו כמה רגעים מרגשים, כמה צילומים מרשימים, משפט אחד חשוב על החיים וגמד אחד יודע כל. אם זה הקטע שלכם, תתפננו.
