שתיים, שלוש, הקשב!
"אמרתי לאמא: "עצוב לי!" / "לך תשקה את העציצים" אמא אמרה / השקיתי ולא עזר /והעצב לא עבר
אמרתי לאבא: "עצוב לי!" / "אז תשיר שירים", אבא אמר / שרתי ולא עזר / העצב לא עבר
אמרתי לסבא: "עצוב לי!" / סבא ליטף לי את הצוואר / "ספר מה קרה, אל תחסיר דבר" / והעצב עבר"
מילים אלו, הלקוחות מהשיר הנפלא "כשעצוב לי" של שלומית אברמסון, ממחישות באופן מדויק את מהותה ועוצמתה של ההקשבה. והרי אני מסבירה....
ההגדרה במילון למילה הקשבה היא: "האזנה, שמיעה מכוונת, נכונות לשמוע"
הקשבה בהורות אם כן (במקרה הזה, השכיל לעשות זאת הסבא), לא מסתפקת בשמיעה בלבד כי אם בתשומת לב מכוונת לצורך שהילד מבטא בהתנהגותו המילולית או הלא מילולית.
נשאלת השאלה מדוע מיחסים כל כך הרבה חשיבות ומשמעות להקשבה בכלל ולהקשבה בהורות בפרט?
חשבו, לצורך העניין, על עצמכם. איך אתם מרגישים כשמישהו מקשיב לכם? באמת מקשיב לכם. דהיינו, הקשבה מכוונת, נקייה משיפוטיות והתנשאות. הקשבה אמפאתית המשדרת לאו דווקא הסכמה כי אם הבנה, קבלה, התעניינות ויותר מכול - הכרה ברגשות שלכם?
תודו שתחושת הערך שלכם עולה באחת, כמו גם תחושות של שחרור, עידוד והקלה.
ילדינו, אמנם בני אדם קצרים יותר אך שווי ערך לנו, זקוקים לחוויית הקשבה דומה לשלנו.
מתפקידו ומאחריותו של ההורה לתקשר עם ילדו ולעזור לו לפתח תחושת ערך גבוהה המבוססת על הדדיות, שיתוף פעולה והתחשבות בזולת.
במובן זה, הקשבה היא בבחינת כלי רב עוצמתי העומד לרשותו של ההורה. בכוחה לטפח אצל הילד את ההרגשה שהוא שווה באמת, שדבריו, מחשבותיו, רגשותיו ראויים ושהוא אינו לבד בעולם.
עצם ההקשבה, בלי צורך בעצות ובדיבורים מיותרים, יכולה לסייע לילד להשתחרר ממצוקות או להתעודד מהישגים. היא מאפשרת להורה להכיר את ילדו יותר מקרוב, להבין את עולמו הסובייקטיבי ואת דרך חשיבתו.
כמו כן, הקשבה בהורות מעודדת ביטוי לגיטימי של רגשות ומחשבות פחות נעימים אצל הילדים.
במקרה של הילד בשיר - עצוב לו. הוריו נידבו מייד עצות כדי להעביר כמה שיותר מהר את הרגש "השלילי" הזה ואילו הסב הכיר ברגש מבלי להיבהל והפלא ופלא, רק אז העצב עבר...
בסופו של דבר - הקשבה מיטיבה של הורים מהווה עבור הילד מודל להקשבה הדדית שלו כלפי הוריו וזולתו.
אנחנו ההורים, הרי מעוניינים לצייד את ילדינו בכלים שיאפשרו להם להגביר את הדימוי העצמי שלהם. אז מה מקשה עלינו כל כך להקשיב להם?
חוסר מודעות עצמית, חוסר סבלנות, חוסר בזמן פנוי, עמדת מחנך / מטיף - קשה להורים להאמין שהאזנה בלבד, ללא דיבורים, יעוץ והכוונה, יכולה לסייע לילדיהם. הם מרגישים צורך לעשות משהו אקטיבי על מנת לעזור לילדיהם.
קשה במיוחד להורים להקשיב לילדיהם בגלל המעורבות הרגשית הגבוהה מלכתחילה שלהם, לעתים הם מוצפים ברגשי אשמה - "אם הילד עצוב, איפה נכשלתי? "
קשה לנו להקשיב כשאנו עסוקים בעצמנו, מוטרדים, כשילדינו משקרים, כשאנו רוצים "לתקתק" ושיהיה שקט.
חשוב לבדוק על מי אנחנו ממוקדים בהקשבה - בצורך שלנו או של ילדינו?
חשוב לא פחות, שכהורים, ניתן את הדעת גם על מה שמקשה על ילדינו להקשיב לנו.
לעתים ילדינו מרוכזים בדברים אחרים ואינם פנויים, או שהם חוששים שזו תהייה הטפת מוסר, ציווי כלשהו - ללכת להתקלח, לאכול או, לא עלינו,לישון!
לעתים ילדינו חוששים שנכעס אם יספרו משהו לא נעים שקרה להם, נחסמים אם מתקנים להם את העברית תוך כדי, שופטים ומעבירים עליהם ביקורת במקום להעריך את עצם השיתוף שלהם וכאמור, מנדבים מיד עצות ופתרונות, כשלמעשה רק רצו שנקשיב.
דוגמה - יוסי בן העשר, חוזר מביה"ס ומספר להוריו שהמורה הכשילה אותו בבחינה בחשבון כיוון שתפסה אותו מעתיק.
איך רובנו היינו מגיבים? (כנות בבקשה....)
יכול להיות שהגבתם בכעס, שנפלטו לכם באוטומט אמירות כמו : "מגיע לך!", "מה חשבת לעצמך?", "מה כל כך קשה ללמוד למבחן ולהגיע מוכן?"...
מה לדעתכם ילד לומד מתגובה בסגנון הזה?
בשורה התחתונה, הילדים כמונו, נחסמים מביקורת, משיפוטיות, זלזול והטפת מוסר. הדברים האלה פוגעים בדימוי העצמי שלהם ומונעים מהם לשתף להבא. יתכן ויעדיפו מעתה, להעלים או אפילו לשקר כדי להימנע מעימות.
איך, אם כן, מומלץ להגיב במקרה כזה?
לחשוב על החזון ההורי והמטרה החינוכית שלנו. מאחר ואנו מעוניינים שילדנו יגדל להיות אדם ישר, כנה, חשוב שנעודד אותו על היושר והכנות שלו בכך שסיפר לנו משהו לא נעים על עצמו. לשאול את הילד איך הרגיש כשזה קרה. לשקף לו שאנחנו מבינים שזה לא נעים. לשאול אם זקוק לעזרה בחשבון? מה הוא מציע לפעם הבאה?
יש לקחת בחשבון שמאחר ויש שונות בין ילדינו, תהייה גם שונות באופן בו כל אחד ירצה שיקשיבו לו. יחד עם זאת, יש מכנה משותף לגבי מעודדי הקשבה ומכשילי הקשבה.
הקשבה היא ללא ספק מיומנות הניתנת לרכישה ועל מנת לשפר את מיומנות ההקשבה שלנו בהורות:
עלינו לפנות לכך זמן, הן פיזי והן רגשי. עלינו ליצור תנאי סביבה מתאימים להקשבה (נטרול רעשים).
הבנה, ניתן להשיג על ידי שיקוף - לעצור בעדינות את הילד/ה ולומר: "סליחה חמוד/ה שאני עוצר אותך. אני רוצה להיות בטוח שהבנתי אותך עד עכשיו. את/ה בעצם אומר/ת ש....
שיקוף נותן תחושה של התכוונות לדובר ורצון אמיתי להבין ולהכיל.
כאמור, לא לתת עצות ולזכור שהילד במרכז ולא אנחנו. ניתן ממקום מכבד לשאול את הילד למה הוא זקוק מאיתנו? אם הוא עדיין במצוקה ומעוניין בעצתנו, רצוי להציע לו חלופות שמהן יבחר.
במידה ואנחנו עסוקים ולא פנויים להקשבה, עדיף ממקום של כבוד הדדי לומר לילד שכרגע אנחנו לא פנויים ולהתחייב על זמן שבו כן נהייה, ולעמוד בכך. לילד שעדיין אין תפיסת מושג הזמן, משתמשים בנקודות ציון (כשאסיים להכין לשי את החביתה...)
בספרה (המומלץ) "הקשיבו לי רגע" כותבת חלי ברק:"כתבתי את הספר כי היה חשוב לי להיות פה לכל הילדים האלה, שעושים צרות....מהניסיון למדתי, שדווקא הילדים האלה מגיבים נפלא כשמקשיבים להם"
ואני מוסיפה - מי לא?
בהצלחה!!!
הכותבת היא אם לארבעה, יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים ומורה במדרשה להנחיית קבוצות במכון אדלר.
•1. תרגיל:
•א. כל אחד לעצמו - שיתחבר לזיכרון חיובי מאד של הקשבה וזיכרון צורב מאד של הקשבה.
•ב. להתחלק לזוגות ולשתף זה את זה בחוויות, תוך כתיבת התחושות שהתלוו לכל אחת מהחוויות והמרכיבים בהקשבה שהפכו אותן לכאלו.
•ג. לאסוף ללוח תחת הכותרות: מעודדי הקשבה/תחושות נלוות מכשילי הקשבה/תחושות נלוות.
לשאול שאלות מנחות כמו: מה בהקשבה שלה/ו גרם לך להרגיש ככה?
ניתן גם להתייחס למעודדי ומכשילי הקשבה מעצם תהליך העבודה בזוגות.
|
מעודדי הקשבה |
תחושות נלוות |
מכשילי הקשבה |
תחושות נלוות |
|
הנהון קשר עין חיוך אמפטיה הכלה / הכרה ברגשות ריכוז עניין בדברי הדובר אכפתיות פניות רגישות שיקוף הבנה (לאו דווקא הסכמה) |
אני חשוב, אני משמעותי, מתעניינים בי, יש ערך לדברים שאני אומר, אני אהוב, מכבדים אותי, אכפת ממני, מבינים אותי, מקבלים אותי כמו שאני... |
פיזור נפש לחץ חוסר פניות ריכוז עצמי שיפוטיות רצון לתת עצות מיידית מבלי לבקש אישור התנשאות תיפוף ברגליים בעצבנות זלזול לומר ישר איך זה אצלך.... חוסר סבלנות ביקורתיות - הצורך לתקן |
אני חסר ערך, מזלזלים בי, לא אכפת ממני, לא רואים אותי, לא מבינים אותי, לא מקבלים אותי, לא אוהבים אותי, אני לא שווה, אני משעמם, אני לא רצוי וכד’..... |
•ד. לשאול מה למדו מהתרגיל הזה על הקשבה?
•2. סיכום הקשבה:
הקשבה היא, ללא ספק, מיומנות שניתנת לרכישה ע"י אימון.
מאחר ואנחנו אנשים שונים, אז מן הסתם מתאים לנו שיקשיבו לנו בדרכים שונות. (האחד מעוניין בעצות, והשני סולד מזה).
יחד עם זאת, יש מכנה משותף לגבי מעודדי הקשבה ומכשילי הקשבה.
לכולנו חשוב שהמקשיב לנו יעשה זאת במלוא תשומת הלב ולא "בחצי אוזן", דבר שניכר לא פעם בשפת הגוף, שלא ישלימו לנו משפטים, שלא יתקנו לנו את העברית תוך כדי, שלא יתנו לנו עצות מבלי שביקשנו או אישרנו, וכולנו רוצים שיכירו ברגשות שלנו גם אם לא מסכימים איתם. שיקבלו אותנו מבלי לשפוט אותנו ומבלי לבטל אותנו. יתייחסו אלינו בכבוד. חשוב לנו שיבינו אותנו בלי קשר להסכמה.
•3. למחוק הכול מהלוח למעט הסעיף של התחושות המתלוות לזיכרון הצורב.
לשאול: אם מישהו היה נכנס עכשיו לחדר ומביט ברשימה הזו, על מה היה חושב שאנחנו מדברים?
•4. מכאן, לעבור לילדינו:
הרי אנחנו מעוניינים לצייד את ילדינו בכלים שיאפשרו להם להגביר את הדימוי העצמי שלהם,
אז מה מקשה עלינו כל כך להקשיב להם? (אפשר בסבב)
|
מה מקשה עלינו כל כך להקשיב להם? |
מה מקשה על ילדינו להקשיב לנו? |
|
* חוסר מודעות עצמית * חוסר סבלנות * חוסר בזמן פנוי * עמדת מחנך, מטיף * הצפה של רגשי אשמה - אם הילד עצוב, איפה נכשלתי? (עסוקים בעצמנו) * כשאנחנו טרודים *כשהם משקרים *כשאנחנו מאוכזבים מהם... (א.פ.ר.ת) * מרוכזים בצורך שלנו, שיהיה שקט, ל"תקתק" * חסות יתר *חשוב לבדוק על מי אנחנו ממוקדים |
לא נחשפו למודל של הקשבה מרוכזים בדברים אחרים, לא פנויים... בשלב התפתחותי אגוצנטרי חוששים שזו תהייה הטפת מוסר, ציווי כלשהו - ללכת להתקלח, לאכול, לישון... חוששים שנכעס אם יספרו משהו לא נעים שקרה להם מתקנים להם את העברית תוך כדי שופטים ומעבירים עליהם ביקורת במקום להעריך את עצם השיתוף שלהם.... מנדבים מיד עצות ופתרונות כשלמעשה, רק רצו שנקשיב |
בשורה התחתונה, הילדים כמונו -
נחסמים מביקורת, משיפוטיות, זלזול והטפת מוסר. הדברים האלה פוגעים בדימוי העצמי שלהם ומונעים מהם לשתף להבא. יתכן שיעדיפו להעלים או אפילו לשקר כדי להימנע מעימות.
•5. משימה הביתה:
לבחון את ההקשבה שלנו לילדינו ושל ילדינו אלינו.
מה חוסם, מה מאפשר, איך מרגישים כשההקשבה מתאפשרת, איך מושפעים היחסים?
דוגמה של למידה מבר - (היה בערך בן 10) רציתי לומר לו משהו ועוד לפני שהספקתי לפתוח את הפה הוא אמר
