אובייקטיבי - הכך סובייקטיבי! // ילדודס
סובייקטיביות מוגדרת בויקיפדיה כ"התבוננות מזווית ראיה מסוימת אישית, לא אובייקטיבית, המתבססת על מחשבות, רגשות, תחושות הקשורות לסובייקט, לפרט ולאו דווקא לעובדות".
סובייקטיביות מוגדרת בויקיפדיה כ"התבוננות מזווית ראיה מסוימת אישית, לא אובייקטיבית, המתבססת על מחשבות, רגשות, תחושות הקשורות לסובייקט, לפרט ולאו דווקא לעובדות".
ובמילים פשוטות , אמר אלפרד אדלר - "לעולם אנו חווים את המציאות דרך המשמעות שאנו נותנים לה"
בכדי שנבין את האחר עלינו להבין את זווית הראייה הסובייקטיבית שלו. לשם כך עלינו להכיר מלכתחילה ברעיון הסובייקטיביות - ברעיון שלכל אחד זווית ראייה שייחודית לו.
אנחנו מגיעים להורות עם אמיתות, חוויות שצברנו בחיים ואשר משפיעות על התפיסה שלנו לגבי דברים. לעיתים, בעקבות אינטראקציה עם הילד, אנחנו קופצים למסקנות מבלי שקיימנו בירור או דיאלוג אמיתי איתו או עם עצמנו וההמשך ידוע....
ההבנה שלילד שלנו יש את זווית הראייה שלו והיא לאו דווקא זהה לשלנו, עשויה מאד לקדם את התקשורת בינינו. עובדה זו מאפשרת לראות את המקום שלו ולהכיר בכך שיש עוד צדדים לאירוע.
כמו כן, היא מאפשרת לנו לראות את הילד שעומד מולנו כאדם עצמאי ונפרד עם היגיון פרטי משלו, ולא כשלוחה שלנו.
מתוך הבנה זו, שיש מקום לדעה שונה משלי - אינני חייב להסכים, אך אפשר להבין. אין צורך לשפוט או לבקר ו/או לקבוע מי צודק. דיון כזה אינו רלוונטי.
ומי זו אפרת אתם שואלים? אפרת זה לא "זו" ולא "הוא", כי אם מודל שיכול לשמש כלי מופלא לשיפור יחסים.
נושא הסובייקטיביות מוצג דרך מודל א. פ. ר. ת
אירוע - נטרלי, חסר משמעות מסוימת.
פרשנות - המשמעות שנותן האדם לאירוע מתבססת על מסקנות שהופכות להיות בעיני המתבונן עובדות.
רגש - בעקבות אותו פירוש סובייקטיבי, מתעורר רגש שהוא תוצאה של תפיסת העולם הפרטית שלי.
תגובה - פועל יוצא של הרגש
דוגמה
אירוע - אמרתי לילד לעשות משהו והוא סרב
פרשנות - הוא מזלזל בי, ממש חצוף
רגש - תסכול, כעס
תגובה - תרעומת על הילד / ענישה.....
עבור הילד שלי, התגובה שלי תהייה האירוע שלו
אירוע - אמא מתרעמת עלי / מענישה
פרשנות - איזו כעסנית, בסה"כ התכוונתי לעשות אח"כ, רציתי שתבקש יפה ושלא תצווה עלי...
רגש - תסכול, כעס
תגובה - הסלמה בחוצפה
ההבנה שמדובר בשני אירועים שונים, היא כלי רב משמעות ביחסים.
לו, כהורה, הייתי מחליפה את הפרשנות שלי ב - מותר לו לחשוב אחרת ממני / טוב שהוא יודע לעמוד על שלו / טון הציווי שלי לא היה במקום, יכולתי לבקש יפה / הוא מנסה לבדוק גבולות / איבד שליטה...
סביר שהיה עולה בי רגש של אמפטיה והתגובה שלי הייתה עניינית וחינוכית וודאי לא אימפולסיבית והרסנית לשנינו.
חשוב שנבין שהציפיות שלנו מילדינו לעיתים לא בהתאמה לאופיים, לקצב שלהם ולשלב ההתפתחותי שלהם. הרבה פעמים אנחנו מגיבים כי אנחנו פועלים מהעולם הסובייקטיבי שלנו.
למעשה, אנחנו עסוקים בצורך שלנו ומצפים מהילד למשהו מסוים בלי לקחת בחשבון שהחשיבה שלו שונה משלנו, שהעולם הסובייקטיבי שלו שונה.
הציפיות שלנו יושבות על הרבה דברים - על הילד שרצינו שיהיה לנו, הילד שאנחנו רצינו להיות, ההורה שלא היה לי וההורה שאני רוצה להיות. חשוב שנבין כי התנהגות ילדינו אינה נגדנו כי אם בעדם.
אנחנו מייחסים לילדינו הרבה פעמים כוונות זדון או מגיבים בכעס להתנהגות שלהם כי זה נוגע לנו באיזה חשש מאד גדול. כמו למשל, במקרה של שקרים.
אירוע - הילד שיקר
פרשנות - או ואבוי, איזה שקרן
רגש - דאגה וכעס
תגובה - מגיבים בכעס
אם נתייחס לעולם הסובייקטיבי של הילד ולא נהייה עסוקים בזה שלנו, נוכל להתחבר לפרשנות של הילד ומכאן לילד עצמו.
אירוע - הילד שיקר
פרשנות - הילד לא מבחין עדיין בין אמת ושקר/ מבטא משאלת לב/ חושש מהתגובה שלנו ולכן משקר..
רגש - הבנה / חמלה
תגובה - אמפטיה והכוונה ממקום בטוח
אסיים את הטור בהמלצה (אובייקטיבית) - הכירו את א.פ.ר.ת והיעזרו בה. לא תצטערו.
מאת טל וינקלר - אם לארבעה, יועצת משפחתית, מנחה קבוצות הורים ומנחה במדרשה למקצועות ההנחיה במכון אדלר
