”הכול בשליטה!” // ילדודס
נכיר בעובדה שכאשר ילדים תופשים את עצמם כבעלי ערך, הם אינם נזקקים להתנהגות מפריעה להשגת תשומת ליבנו. כאשר ילדים מרגישים ראויים, הם משוחררים מהצורך להוכיח בדרכים שליליות את קיומם.
כולנו זקוקים לתחושת שליטה במתרחש בחיינו. עוצמת הצורך בשליטה משתנה מאדם לאדם אבל הרצון קיים ומוכר לכל אחד ואחת מאיתנו.
הורים לא מעטים מודים בצורך העז שלהם בשליטה לא רק בחייהם שלהם אלא גם בחיי ילדיהם. לרוב הם מתייחסים לתכונתם זו בסלחנות בטענה שבעצם היא מעידה על מעורבות, דאגה ואכפתיות.
הם מרגישים שזה מחובתם לדעת מה עושה כל אחד מבני המשפחה בכל רגע נתון. תחושת השליטה אמורה להפיג חרדות אבל מכיוון שמדובר באשליית שליטה ולא בשליטה אמיתית, המאמצים לספק את הצורך התובעני הזה שואבים אנרגיות אין סופיות ששוחקות את ההורה ואת מערכות היחסים שלו עם ילדיו גם יחד.
כמו לדוגמה אם שסיפרה על בנה בקבוצת הורים: "הבעיה שלי איתו עכשיו זה המצב החברתי שלו. משום מה אין לו חברים. מה שיותר גרוע, מתנכלים לו ומציקים לו. אני לא מבינה למה. אני מסבירה לו בדיוק מה עליו לעשות, עם מי להתחבר ועם מי לא, והוא חוזר על אותן טעויות. אני גם מוכנה לעשות הכול, כולל מסיבות בבית, להסיע אותו ועוד הרבה דברים ושום דבר לא עוזר. לצערי המצב גורם לי תסכול שמשפיע על כל מערכת היחסים שלנו".
בואו נודה על האמת, הקושי שתואר אמנם נוגע לליבנו כהורים, אבל הוא בראש ובראשונה הקושי של הילד ועליו לבנות כלים על מנת לפתור אותו בדרכו ולא בדרכינו.
בגישת אדלר, שלאורה אני מנחה, העיקרון הוא שהפתרון למצבים כאלה מגיע דרך הכוונה וחיזוק העוצמות של הילד ולא דרך "הטסתו" לפתרון שאנו חושבים.
הדוגמה גם ממחישה משאלה כמעט גורפת של הורים הנמצאים "בעסקיי שליטה" והיא שילדיהם יעשו את מה שהם מבקשים מהם ועוד מרצונם החופשי. כשזה לא מתקיים הם חשים עלבון, תסכול וכעס ומאבדים את שליטתם.
שאלה שאני מרבה לשאול הורים בקבוצות שאני מנחה: כשאנחנו בעלבון, במי אנחנו עסוקים? והתשובה... בעצמנו כמובן. וכשאנחנו עסוקים בעצמנו, האם אנחנו פנויים לחינוך?
בדרך כלל שאלה זו מעלה חיוך של הבנה על פני ההורים, אך זה לא מספיק. כדי לשנות את גישתם, חשוב שהורים יכירו במחיר של עודף שליטה, גם אם הוא מתחיל מ"כוונות טובות".
בהמשך הדרך, ילד הגדל לאורך זמן עם הורה שולט, עלול ללמוד את עוצמתו של הכוח ומפתח התנהגויות מתאימות לשם השגתו. כשהוא מגלה את עוצמת הכוח, מתחיל מעגל קסם שלילי בינו ובין הסביבה ומכאן שהדרך למאבקי כוח בינו לבין הוריו וערעור היחסים עמם קצרה. איכות ושמחת החיים של ההורים נפגעת כמו גם זו של הילדים.
כך או כך, ככל שחווית השליטה שלנו ההורים גדולה יותר ומהווה תנאי עבורנו לקיום ההורות, הילד שלנו, בחוויה האישית שלו קטן יותר. במקום להיפגש עם יכולותיו דרך ניסוי וטעייה, יקלוט מסר שלא סומכים עליו והדבר יפגע לו בדימוי העצמי. כתוצאה מכך עלול לפתח תלות בשליטת הוריו או להתמרד.
אז מה כן?
• נכיר בצורך שלנו בשליטה ונבין מנין הוא נובע. כך נוכל לספור עד 20 ולהשהות את "הטייס
האוטומטי"
• נכיר בעובדה שהורות היא תפקיד. תפקיד שעיקרו להכין את ילדינו לחייהם הבוגרים מחוץ לבית
הגידול שלנו. מכאן שילדינו יצטרכו לפתח עצמאות ואחריות. ללא שתי התכונות הללו, יתקשו מאד
להגיע למצב בו יוכלו לנהל את חייהם מתוך מערכת החלטות אישית.
• נכיר בעובדה שילד מטבעו, כמו כל אדם, רוצה לנהל את חייו מתוך עצמאות.
כל מה שתינוק עושה מרגע הולדתו עד בגרותו, החל מיניקה, זחילה, ישיבה, עמידה, הליכה, דיבור
וכיוצא בזה, הם כדי לצאת מהקטנות שלו, מתחושת "הלא יכול". ילדים רוצים לחוות שהם יכולים,
שהם מתגברים.
• נכיר שמתפקידנו ואחריותנו לעודד את תחושת היכולת של ילדינו. ראשית, בכך שנאפשר להם כמה
שיותר תנועה במרחב, ניתן הזדמנויות להתנסויות עצמאיות, החל מבחירת סוג האוכל ובחירת בגדים
בגיל צעיר, דרך משחק בחוץ וחזרה לבד הביתה, סידור החדר וכלה בבחירת מגמה בתיכון. שנית,
נלמד אותם בהדרגה כיצד לקבל החלטות, עם מבט לעתיד - לזמן "ניתוק המושכות".
•נכיר בעובדה שבתהליך הלימוד הזה כרוכות לעתים טעויות שעושה הילד. אחדות מהן חסרות
חשיבות ואחרות עלולות להיות רציניות יותר ומחירן גדול יותר אבל שגיאות הן חלק מהלימוד ולכן
כדאי שנהיה נכונים לקראתן.
* נכיר בכוחו של העידוד. תהליך של העצמת ילדים בא לשרת את השאיפות המרכזיות שלנו -
לגדל ילדים עצמאיים, בעלי ביטחון עצמי, הסומכים על עצמם. זאת נעשה במאור פנים, במילים
טובות ובעיקר בהדגשת הכוחות.
* נכיר בכך שככל שהעצמת ילדינו תתרחש בצורה נכונה והמשכית, היא תעצים במקביל גם אותנו.
כאשר ההורים מעודדים, לרוב גוברת הערכת הילדים כלפיהם ובונה תשתית חינוכית כללית מתאימה
יותר במשפחה.
* נכיר בעובדה שכאשר ילדים תופשים את עצמם כבעלי ערך, הם אינם נזקקים להתנהגות מפריעה
להשגת תשומת ליבנו. כאשר ילדים מרגישים ראויים, הם משוחררים מהצורך להוכיח בדרכים
שליליות את קיומם.
נסיים באמרה מפי טאו צה צ’ינג "לשלוט בזולת זה כוח, לשלוט בעצמנו זו עוצמה אמיתית". וברוח החג נאמר: לשחרר שליטה ולשלוט בעצמנו זה כמו לצאת "מעבדות לחירות".
חג שמח!
הכותבת היא אם לארבעה, יועצת משפחתית, מנחה קבוצות הורים ומנחה במדרשה למקצועות ההנחיה במכון אדלר
