חיפוש
 
לדף הבית >>     >>

ליל הסדר- יש סיבה למסיבה!

 

מי הם אותם ארבעת האחים שבהגדה? ומי צריך בכלל את ההגדה לפסח? שהרי סיפור יציאת מצרים, בפירוט רב, נמצא כבר בספר שמות. אז מה? ההגדה אינה סיפור-היא מדרש! או אם תרצו, היא מערכת ההפעלה של תוכנת העם היהודי- תכנת ההתנסות בלהיות חפשי

 

ליל הסדר הוא הטכס היהודי העתיק ביותר, שאנו חוגגים באינטנסיביות רבה זה שלושת אלפים שנה. אף שחלו שינויים בטכס החג מ’פסח מצרים’ דרך זבח פסח של תקופת המקרא, וקריאת ההגדה בתקופת הגלות, הרי גם היום אנו מקפידים לקיים מצוות ליל הסדר.

גם כאן וגם בארצות בהם חיים יהודים שאינם שומרי מצוות מייחסים חשיבות רבה לסדר הפסח. כולנו מכירים את התכונה בבית ובמשפחה לקראת הסדר, את עריכת השולחן החגיגי, את ההתכנסות המשפחתית, את צלילי המנגינות לפיוטי הסדר, את צעירי המשפחה המצליחים לשאול בפעם הראשונה את הקושיות, את גניבת האפיקומן וכ’,וכ’.

ההוראה לקיים את ליל הסדר קיימת כבר בתורה ושם נאמר, כי ליל הסדר יערך בחודש הראשון (בתורה נחשב ניסן לחודש הראשון), "בארבעה עשר לחודש בין הערבים, פסח לה’" (ויקרא כ"ג 5). ההוראות כיצד ומדוע לקיים את החג כוללות שלושה עניינים עיקריים: א. על כל אדם לחגוג את החג כאירוע אישי: ’בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים’. כלומר אדם חווה את הזיכרון הלאומי כאילו הוא זיכרון אישי. נשים לב כי הציווי המרכזי הוא לזכור: עבדים היינו בארץ מצרים. מה אנו מצווים לזכור כזיכרון אישי? שהיינו עבדים שיצאו ממצרים.

ב. ראשי המשפחה צריכים לנהל את חג הפסח כאירוע חינוכי: ’והגדת לבנך ביום ההוא’. (שמ’ י"ג 8), ואכן ליל הסדר בנוי כ’תצוגה מפעילה’, יש הוראות מדויקות על עיצוב הסביבה החינוכית - את הכיסאות שמים ככה ואת השולחן ככה ועל השולחן שמים חומרים מגרים לשאילת שאלות - ואם הילד לא יודע לשאול אז מנסחים לו את השאלות, וכך נתפסות ארבע הקושיות כפתיחה לאירוע חינוכי, שבו התשובות ניתנות על-פי רמתו של השואל. לקראת הסוף שומרים הפתעה (האפיקומן) ושרים שירים שהילדים אוהבים - ובלבד שילמדו - ’עבדים היינו בארץ מצרים’.

ג. ליל הסדר הוא לילה שבו חייב כל אדם מישראל להתנסות בחוויית החרות. פועל יוצא מכל אלה הם טכסי החג השונים. הישיבה היא ישיבה מרווחת (=הסבה) - ישיבה של בני חורין, נושא השיחה הקולקטיבית - כל אחד לוקח חלק בקריאת ההגדה - הוא היציאה מעבדות לחירות, חירות אישית וחירות לאומית גם יחד. הזיכרון הקולקטיבי מעביר לבנים את משמעותם של שלושת סמלי החג: פסח, מצה ומרור. ההגדה, כמו שנראה, היא עצמה אוסף טקסטים שנושאם המרכזי הוא החירות.

אגב מתברר כי היו ריכוזים יהודיים בגולה, אשר החליטו להמחיש לבנים את החוויה של יציאת מצרים, ע"י יצירת משחק סימולציה שבו המשתתפים חווים את היציאה מעבדות לחירות, היינו את חגיגת ’פסח מצרים’, ולוקחים בה חלק נכבד ילדים ומבוגרים גם יחד. אצל יהודי עירק היה נהוג שראש המסובים לוקח מקלו על כתפו, קשור אליו צרור שבו מצות אחדות ופוסע בחדר אילך ואילך. המסובים שואלים אותו "מאין תבוא?" והוא משיב "ממצרים". "ולאן פניך מועדות?" "לירושלים". וכן ישנם טכסים בעלי תוכן דומה בעדה הפרסית, ובקהילות צפון אפריקה.

אשר לסיפור ההיסטורי: הדבר המעניין ביותר היא העובדה כי בזמן קריאת האגדה לא קוראים את סיפור יציאת מצרים כפי שהוא מתואר בהרחבה בספר שמות. ההגדה של פסח היא מ ד ר ש על סיפור יציאת מצרים.

כפי שאמרנו כל הטקסים הם התנסות בחירות:

-ישיבת ההסבה: האריסטוקרטיה היוונית ישבה בישיבה זו. המטרה: להעניק לפרט את הבטחון כדי שיוכל להרגיש חופשי.

-טקס הפתיחה: הא לחמא עניא - אני בן עבדים שאכלו לחם עוני במצרים העשירה שהייתה גלות מלאת סבל. כל דכפין. היינו להיות בן חורין משמעו להיות חופשי כדי שתוכל לפתוח את ביתך לכל מי שזקוק לעזרתך. השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל - אין חופש אמיתי לעם היהודי אלא בארץ ישראל.

-טקס ארבע הקושיות. 4 פעמים (דברים ו’ 20, שמות י"ב 26, י"ג 14, י"ג 8) נאמר בתורה עניין הקושיות בנוסחים הבאים: "כי ישאלך", "והיה כי תאמרו", "כי ישאלך והגדת". ואם לא שואלים הילדים חובה על המבוגרים לשאול. שאלה היא סימן לחירות רוחנית וכותבת ההגדה: לפי דעתו של הבן אביו מלמדו.

מדרש ארבעה בנים: מדוע אנו מדברים על 4 בנים? תם, רשע, שאינו יודע לשאול וחכם? הבנים הם מרכז הכובד של ליל הסדר. יש סבירות גדולה לפירוש הטוען כי כל בן מישראל עובר בהתבגרותו את ארבעת השלבים שמיוצגים ע"י ארבעת הבנים: תחילה הוא מי שאינו יודע לשאול, אחר כך הוא תם, אחר כך הוא רשע בתקופה שהוא מורד נגד סמכות הורים ומורים ורק לבסוף חכם. החכם הוא צירוף של כל התכונות החיוביות של הבנים האחרים.

התם למשל נותן אמון במוריו והוריו אבל אינו מראה חשיבה ביקורתית וחוקרת. אמת - האימון הוא הבסיס של החינוך. זהו המסד אך עליו צריכה להיות חשיבה חוקרת וביקורתית. הרשע אין לו אימון אך הוא מבחין בפרטים - ’מה העבודה הזאת לכם?’. הוא מוציא את עצמו מהכלל כיוון שהוא כופר בסמכות הוריו ומוריו. היינו שאלה ביקורתית גם היא צריכה להתבסס על מסד של אימון כמו אצל החכם. החכם הוא צירוף של שתי התכונות האלה. הוא נשען על העבר אך גם רואה את העתיד.

המדרש הזה, אם כן, פורש בפנינו השקפה חינוכית. חז"ל רומזים לנו כי הפסח של ההגדה אינו פסח מצרים - הפסח של המקרא. יחד עם זה הוא המקור וההגדה המתכוונת להנחיל אותו דורשת על הסיפור. אנחנו מוזמנים ל’ספר ביציאת מצרים’ תוך השענות על העבר כדי שהרציפות של סיפור האירוע תמשך מדור לדור.

אחרי טכסי הפתיחה אנו נכנסים ל’סיפור’. ’מתחילה עובדי עבודה זרה’...המחבר מונה את כל מעגל הזמנים מאברהם אבינו ואומר: חסד גדול עשה אתנו הקב"ה, שכן אבותינו היו עובדי עבודה זרה ובכל זאת הצילם הקב"ה. גם בתוך שעבוד מצרים לא סר החסד האלוהי. כמה מעלות טובות למקום עלינו - מונה את גודש החסד האלוהי. ההלל מסיים את ה’סקירה ההיסטורית’ ועובר אח"כ לדיון בהווה בפסוקים כמו: ’שפוך חמתך’.

הסיפור ביציאת מצרים של ההגדה מציג את המסובים בזמנם ובמקומם שלהם, כאילו יצאו ממצרים לאור הזיכרון מזה ולאור התקווה לעתיד מזה. ההגדה ששורשיה בעבר מושכת את ההווה אל העתיד (הגאולה, לשנה הבאה בירושלים הבנויה) ומפענחת את ודאות הגאולה בתוך הסבל והשעבוד. זיכרון העבר הוא הערובה לכך שהגאולה בוא תבוא.

 

 
 
 
 
פורום המומחים

פורום המומחים

סרטון 2 דקות

סרטון 2 דקות

מעגלי התמיכה של פורום המומחים

מעגלי התמיכה של פורום המומחים

 

 

 

לשכת המסחר

 

מדורים