אקטואליה: שירת הים ושבת אחרי מות
פסוקים אלו מחייבים אותנו להתנהגות אחרת ושונה מהעמים שסביבנו. גם כשאנו נאבקים בטרור על בסיס יומי חובתנו להבליט את ההבדל המוסרי שלנו לעומתם.
ביום שישי נציין למעשה את חג שביעי של פסח ,שבו נבקע הים ובני ישראל עברו ביבשה ואילו המצרים שרדפו אחריהם טבעו.
הרגשת הנס וההצלה וסיום השעבוד הביאו את משה ובני ישראל וגם מרים ובנות ישראל לפתוח בשירת הודיה שעד היום נאמרת בתפילת שחרית. האם יש דוגמא דומה לשיר שנשמר ונאמר במשך יותר משלושת אלפים וחמש מאות שנה?
בשבת שלאחר מכן נמשיך בקריאת פרשת "אחרי מות"
רוב הפרשה עוסק בעבודת הכהן וידועה לנו מקריאת התורה של יום הכיפורים בבקר ואחרי הצהרים.ומה בקשר לאקטואליה שבועית? באמצע הפרשה מודגש איסור אכילת דם. חל איסור של שפיכת דם(של בהמה וחיה) ואכילת הדם חמורה כל כך שיש מצווה מיוחדת לכסות את הדם בעפר אחרי השחיטה. העם היהודי כל כך נזהר מלאכל דם וכל עקרת בית יודעת שאפילו אם רואים דם בביצה אסור לבשלה. כל זה לא מנע משונאי ישראל בעבר להאשים את היהודים באפיית מצות עם דם נוצרי והצדיקו את הפוגרומים לפני פסח ואין כאן מקום להאריך בנושא.
אחד הפסוקים בפרשה מבליט את השוני ואת המיוחד בהיסטוריה שלנו: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם-בָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ; וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לֹא תַעֲשׂוּ, וּבְחֻקּותֵיהֶם, לֹא תֵלֵכוּ!".
פסוקים אלו מחייבים אותנו להתנהגות אחרת ושונה מהעמים שסביבנו. גם כשאנו נאבקים בטרור על בסיס יומי חובתנו להבליט את ההבדל המוסרי שלנו לעומתם.
עם צאת החג הראשון שלנו ובהתקרב יום העצמאות חובה עלינו ללמוד ולהדגיש את הייחודיות של עם ישראל!
שיר שלי לחגים:
החגים- מחזירים אותי
לבית ילדותי
לאבי ולאימי
התפילה- מזכירה לי קולות
והתבשילים- מעלים ניחוחות
חשבתי ששכחתי
החגים- מחזירים לי
את ילדותי
את אחי ואחותי
שמחת החג- מכסה אותי
בשמיכה של ריחות
לא עוד לברוח לא אוכל לשכוח
כי מעגל השנה- מעלה ניחוח
חג שמח ושבת שלום
