הצעה שאי אפשר לסרב 2
 
 

לו הייתי רוטשילד...

דמיינו שאראלה ממפעל הפיס מתקשרת אליכם ומבשרת לכם שזכיתם בסכום ”יפה” שמאפשר לכם לא לעבוד יותר. הייתם ממשיכים לעבוד או הייתם פורשים?

קריקטורה על עבודה (צילום: ענת קאופמן)

"שאלת הפיס" הזו זוכה לתשובה שיתכן ותפתיע כמה מהקוראים, רוב האנשים עונים שהיו ממשיכים לעבוד. ישנה אף אמרה האומרת שפעם חיו בשביל לעבוד והיום עובדים בשביל לחיות. אפשר לחלוק על האמרה ועל התשובה שרוב האנשים נותנים ל"שאלת הפיס" ועדיין אנשים שמגיעים לגיל פרישה לא תמיד רוצים לצאת לפנסיה וגם המיליונרים והמיליארדים ממשיכים לעבוד, למרות שלעיתים הם, ילדיהם ונכדיהם מסודרים כלכלית.

לנו, האנשים שלפעמים לא גומרים את החודש ומקטרים כמה קשה לנו, לחוץ לנו, עמוס.. קשה להבין. רבים מדמיינים את טיול החלומות שלהם, בית החלומות, שופינג החלומות (סטאלבט החלומות). אז למה הרוב בחרו להמשיך לעבוד? מה באמת מניע את רוב האנשים בעבודה?

אברהם מאסלו פסיכולוג יהודי אמריקאי סיווג את הצרכים האנושיים לחמש קטגורית מהצורך הנמוך ביותר והבסיסי ועד לצורך הגבוהה והנשגב וקרא להם פירמידת הצרכים.

בתחתית הפירמידה ישנם הצרכים הפיסיים הבסיסיים של אוכל ושתיה, אם לא נעבוד ונתפרנס איך נקנה אוכל?

ברמה הגבוהה יותר כפי שמאסלו רואה זאת ונראה לי שקשה לחלוק אתו על כך, אנחנו זקוקים לביטחון קיומי, העבודה מספקת לנו ביטחון ויציבות.

כיצורי אנוש חברתיים, אנחנו מחפשים שייכות, זקוקים לעיתים לסיוע ולפעמים מסייעים לאחרים, במסגרת העבודה אנחנו משתייכים למסגרת כלשהי, וגם לאנשים עצמאיים שהעסק שלהם כולל אותם בלבד, יש אינטראקציה ברמה זו או אחרת עם אנשים נוספים והם אפילו מסייעים לאנשים אחרים באמצעות השירות שהם מספקים. מתווך הדירות שמח שעזר ללקוחות שלו למצוא דירה שמוצאת חן בעיניהם, השף מתענג מכך שלסועדים האוכל טעים ולטכנאי המחשבים יש הרגשה טובה שלילידים יש תעסוקה לחופש וההורים רגועים.

ב-DNA  רשום לנו צורך בהערכה, הכרה, כבוד וסטטוס, כולנו רוצים לקבל פידבקים חיוביים, רוצים שיעריכו ויכבדו אותנו ואם אפשר גם להיות במעמד חברתי גבוהה, מה טוב. המורה רוצה לדעת שהתלמידים אוהבים אותו, למנהל הבנק חשוב לשמוע מההנהלה שהיא מעריכה את התפקוד שלו ומעצב הפנים ירגיש "על הפנים" אם לא יעריכו ויאהבו את העיצובים שלו.

ולבסוף ההגשמה, הצורך בביטוי אישי ובמימוש עצמי. המקום הכי זמין שמאפשר לנו להגשים מטרות אישיות זה מקום העבודה. שם האתגרים לא נגמרים, תמיד יהיה משהו נוסף לשאוף אליו. המזכירה רוצה לממש את היכולות הניהוליות שלה (הרי היא המנהלת האמתית בכל ארגון), הרופאה רוצה להביא לידי ביטוי את יכולותיה וההיי טקיסטים רוצים להגשים חלומות.

אז כנראה צדק מי שציטט מספר דברים פרק ח’ פסוק ג’ ותבע את המשפט: "לא על הלחם לבדו יחיה האדם...".

 

ענת קאופמן

גרפולוגית תעסוקתית

 
 
לשכת המסחר
 

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

הוספת תגובה לכתבה "לו הייתי רוטשילד..."

* השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה.

תגובות הגולשים

הצעה לבעל עסק יקר