חיפוש
 
לדף הבית >>     >>

פורים ומגילת אסתר. בימים ההם בזמן הזה

 

לכל אדם יש סיפור אישי שהוא מספר על עצמו ומנסה להעביר לילדיו. גם לחברה שבה אנו חיים ישנו קובץ הסיפורים אשר בעזרתם אנחנו מספרים לנו על עצמנו: מי אנחנו? מהם הערכים שלנו? איך נחיה את חיינו בעתיד לאור ערכי העבר? הסיפורים המכוננים שלנו לא רק עוברים מדור לדור. קיומם בעבר ובהווה גם יחד גורם שנחווה אותם בהווה ובעבר בו זמנית. בימים האחרונים שמענו שאחמדיניג’אד הוא המן החדש, ובמלחמת המפרץ הראשונה היה המן סאדאם חוסיין. מגילת אסתר: סיפור מיתי והיסטורי, המתאים את עצמו לעבר ולהווה גם יחד

 

הסיפור של פורים מצוי במגילת אסתר. הכנסתה של מגילת אסתר לכתבי הקודש לוותה בהסתייגויות של חז"ל כפי שאפשר לראות מהתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דףז’): "שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות. שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות". אך בסופו של דבר הוכנסה מגילת אסתר לכתבי הקודש כמאמר במסכת מגילה: "אסתר ברוח הקודש נאמרה".

מדוע ראו חז"ל צורך לחזור ולציין כי ’מגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה’? מדוע חייבו כל אדם מישראל לשמוע את מגילת אסתר פעמיים בחג הפורים (בערב החג, וביום שלמחרת) אף שהסיפור אינו קשור באירוע היסטורי - כמו סיפור החנוכה, אלא הוא משקף מציאות חיים בדיונית ביסודה? איזה מסר משוקע בסיפור שגם היום הוא מצליח להיות אקטואלי? על כך נדבר היום.

מדוע אנו טוענים שאין לסיפור תשתית היסטורית? אם נעיין בעלילת הסיפור נמצא אלמנטים אחדים מצביעים על העובדה כי לפנינו סיפור בעל יסודות מיתיים ולא סיפור היסטורי: א. לא מתקבל על הדעת שיש מלך שפוי שירשה יום בהיר אחד לנתיניו להרוג 75.000 נתינים אחרים. ב. הרודוטוס (היסטוריון יווני חשוב) מספר שמלך פרס היה רשאי להתחתן רק עם אחת משבע המשפחות המיוחסות של הממלכה. ג. לסיפור נכנסו שמות של אלים בבליים : מרדוך ועשתר (שנתנו לגיבורי המגילה היהודים: מרדכי ואסתר). ד.לוח הזמנים ההיסטורי מבובלבל: ’מרדכי הגלה עם הגולה אשר הוגלתה עם יכניה’ ( אותם הגלה נבוכדנצר - 597 לפנ"ס), שנת 3 למלך אחשורוש הוא כסרכסס 482 לפנה"ס - היינו בפתיחת הסיפור מרדכי הוא בן 115 שנה.) וכן המניין ממרדכי ועד שאול ומהמן ועד אגג מלך עמלק.

אם כן מה המסר של הסיפור? מדוע כל-כך חשוב לספר אותו כל שנה פעמיים? איזה נאראטיב חשוב להעביר במגילה הזאת? קודם נבחן את הנאראטיב ואח"כ את המסר: הסיפור המרכזי עוסק בגלות. מגילת אסתר היא מגילת הגלות. נכון. היו לנו כבר סיפורי גלות. הסיפור היותר ידוע הוא סיפורו של יוסף. גם הוא היה בגלות, גם לו היה צפוי עתיד קשה, וגם הוא עלה לגדולה והאכיל את כל משפחתו. ההבדל בין הסיפורים הוא שסיפור יוסף סופר כסיפור של עבר. העם חזר לארץ אחרי 400 שנה. ואילו כאן מספרים לעם שכבר חי בגלויות שונות מה פירוש לחיות בגלות. השם המפורש,אלוהים, אינו נזכר בסיפור. גם ארץ ישראל איננה נזכרת, אלא במשפט עקיף ’אשר הוגלה מ...’, והעיקר הוא שב ומספר בלשון תקופתו ובעזרת גיבוריו חלק מהנאראטיב היהודי הגדול של גלות - שיבה וחוזר חלילה. פרק א’ מציג את החברה שבתוכה חי עם ישראל. את אורח חייה ותרבותה את סולם הערכים שלה. א וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ--שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה, מְדִינָה. ב בַּיָּמִים, הָהֵם--כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, אֲשֶׁר, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. ג בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ, לְמָלְכוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה, לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו: חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת--לְפָנָיו. ד בְּהַרְאֹתוֹ, אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת-יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ; יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם. ה וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן מִשְׁתֶּה--שִׁבְעַת יָמִים: בַּחֲצַר, גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ. ו חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת, אָחוּז בְּחַבְלֵי-בוּץ וְאַרְגָּמָן, עַל-גְּלִילֵי כֶסֶף, וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ; מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף, עַל רִצְפַת בַּהַט-וָשֵׁשׁ--וְדַר וְסֹחָרֶת. ז וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב, וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים; וְיֵין מַלְכוּת רָב, כְּיַד הַמֶּלֶךְ. ח וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת, אֵין אֹנֵס: כִּי-כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ, עַל כָּל-רַב בֵּיתוֹ--לַעֲשׂוֹת, כִּרְצוֹן אִישׁ-וָאִישׁ.

חצר המלכות גדושה בסימני שפע, עושר ומותרות. ארמון מפואר, משתאות מרובים וארוכים, שתייה ללא הגבלה, כלים יקרים ואורחים רמי מעלה. התיאור המפורט אינו מקרי. כוונתו להדגיש העדפה של ערכים חומריים ותאוות חושניות. אכילה ושתייה ופאר חיצוני.

אך לא די בהנאה עצמה. ההתפארות בעושר וברכוש חשובה לא פחות מצבירת העושר עצמו. הכול מוצג ברבים כדי לעורר התפעלות וקנאה אצל אחרים. לשם כך שולח אחשורוש שבעה סריסים להביא את ושתי. אחשורוש מתייחס אל ושתי כאל רכושו. הוא מחפצן אותה. הוא משתמש בה כדי להתפאר. יחס רכושני לזולת (העוזרת שלי, הנהג שלי וכ’ וכ’) הוא אחד מאפיוני התרבות הנהנתנית והראוותנית.

האם עושרו של אחשורוש מקנה לו שלטון אמיתי? המלך המפואר המצליח לשלוט על 127 מדינה אינו מצליח אפילו לומר מילה בבית שלו. כמו המלך ב’בגדי המלך החדשים’ שהיה עסוק בבגדים שלו, אחשורוש עסוק במשתאות שלו. ולכן נוכל לראות איך הוא מבצע את ה’עבודה’ שלו. כשהשרים אומרים לו: מה הדבר הזה שאשתך ’עושה מה בראש שלה’, אומרים לה לבוא והיא לא באה מחליט אחשוורוש: כ וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, כִּי רַבָּה הִיא; וְכָל-הַנָּשִׁים, יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן--לְמִגָּדוֹל, וְעַד-קָטָן. כא וַיִּיטַב, הַדָּבָר, בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַשָּׂרִים; וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ, כִּדְבַר מְמוּכָן. כב וַיִּשְׁלַח סְפָרִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ--אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ: לִהְיוֹת כָּל-אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ.

פרשת ושתי המסרבת לבוא אשר הביאה לחקיקת חוק הנוגע לכל הנשים, מראה כיצד מתקבלות החלטות שלטוניות אצל המלך הזה. מצב רוח רגעי משמש עילה לחוק מדינה. זאת האווירה שבה חי עם ישראל בחברה הנכרית בשושן הבירה. איך הוא מתקיים בחברה שאלו ערכיה?

פרק ב’. את העם היהודי מייצגים שנים: מרדכי ואסתר. יש יותר מרמז אחד שאסתר היא בת-זוגו של מרדכי. גם בתנ"ך עצמו, וגם בתלמוד. מסכת מגילה דף י"ג עמ’ א: ר’ יהושע בן קרחה אמר אסתר ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה כי אין לה אב ואם ובמות אביה ואמה למה לי? אמר רב אחא עיברתה מת אביה ילדתה מתה אמה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת (כלומר אפילו יום אחד לא היו לה אב ואם) תנא משום רבי מאיר: אל תקרי לבת אלא לבית (כלומר בסופו של דבר לקח אותה לו לאשה) וכן הוא אומר (שמואל ב יב) (כדי לחזק את הטיעון הזה מביאים פסוק זהה ממשל כבשת הרש ושם, כידוע מדובר בבת שבע) ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת משום דבחיקו תשכב הוות ליה <לבת> [כבת] אלא <לבית> [כבית] הכי נמי לבית (כן גם כן לבית ובת לשון נקייה).

מה קורה עם היהודים של המגילה שלנו? הם מתבוללים בכל פן אפשרי: א. יש להם שמות נכריים כמו לאלילי בבל. מרדוך ואישתר. ב. אסתר משתתפת בכל הטקסים של בחירת המלכה ג. מרדכי נציג נבחר ליד המלך (י"ט), ומשתתף במשחק השלטוני: וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת, שֵׁנִית; וּמָרְדֳּכַי, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ.

ד. פעמים מעלימה אסתר את מוצאה לפי הוראת מרדכי (י’ - כ’). כ אֵין אֶסְתֵּר, מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ, מָרְדֳּכָי; וְאֶת-מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ.

ואז כדי להדגים איך מתנהלים הענינים בחצר המלך, אנו מוצאים סיפור קטן בשלושה פסוקים החותמים את הפרק: מרדכי, כאמור, משתתף במשחק השלטוני - הוא יושב בחצר המלך. שם הוא שומע כי שני שומרי הסף - בגתן ותרש - כועסים מאוד על המלך אחשורוש, ומבקשים לחסל את המלך. פרק ב’ כא: בַּיָּמִים הָהֵם, וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ; קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי-סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף, וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד, בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ. כב וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ, בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי. כג וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל-עֵץ; וַיִּכָּתֵב, בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

כשהדבר נודע למרדכי, הוא אומר לאסתר שאומרת לאחשורוש ו...כמובן שתולים את בגתן ותרש, וכותבים את העניין בספר (כדי שהאקדח שמופיע במערכה הראשונה יירה במערכה האחרונה.)

פרק ג’. יש גבול? כן. ברגע מסוים מסרב מרדכי לשחק על פי הכללים השלטוניים של התרבות בתוכה הוא חי. הוא מתקומם נגד שלטון המן ומכריז על יהדותו לעיני כל. מרדכי לא משתחוה. עבדי המלך משתחווים אבל שואלים את מרדכי מדוע הוא אינו משתחווה. בהתחלה הוא אינו עונה אבל אז, כמו אשת פוטיפר הם מדברים אליו ’יום יום’ והוא אומר את האמת: אני יהודי. האם לפנינו מאבק אישי? מתגובות המן אנו למדים כי המאבק אינו אישי, אלא נגד המן שנלחם נגד העם היהודי כולו. העימות בין מרדכי להמן דוחף את עם ישראל לסף ההשמדה.

איך מתקבלת בשושן ההחלטה על ה’פתרון הסופי’? ואילו נימוקים ניתנים לה? (ג , ז בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר--הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר. ח וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם. ט אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא, אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. י וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, מֵעַל יָדוֹ; וַיִּתְּנָהּ, לְהָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי--צֹרֵר הַיְּהוּדִים. יא וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ.

מכוח גחמתו של היחיד השולט נגזרת גזרת השמדה על ציבור שלם ללא משפט וללא דין. מועד ביצועה של הגזרה נקבע על ידי הגורל, ובהתאם להשקפת עולם זו גם האחריות למעשים עוברת לגורל. בדרך זו מסיר מעליו השליט את האחריות למעשיו ומחדליו וכך הוא נמנע מביקורת עליהם. הוא מתפרק מסממני השלטון - נותן להמן את הטבעת ועל המן האחריות. בטיפשותו מתפרק אחשורוש מסממן שלטוני חשוב - הטבעת - וכל זה במקום שאך לא מזמן היה בו ניסיון למרד. (בגתן ותרש).

את מי פגשנו כאן? מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני (ב 5), מול: המן בן המדתא האגגי ( ג’ 1), וחזרנו סוף סוף לנאראטיב הישן. יעקוב ועשיו. כי מה אנו רואים בספר בראשית כשמונים את בני עשיו? בראשית ל"ו: י אֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי-עֵשָׂו: אֱלִיפַז, בֶּן-עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו, רְעוּאֵל, בֶּן-בָּשְׂמַת אֵשֶׁת עֵשָׂו. יא וַיִּהְיוּ, בְּנֵי אֱלִיפָז--תֵּימָן אוֹמָר, צְפוֹ וְגַעְתָּם וּקְנַז. יב וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ, לֶאֱלִיפַז בֶּן-עֵשָׂו, וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז, אֶת-עֲמָלֵק; אֵלֶּה, בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו.

בספר שמות פרק י"ז אנו מוצאים: יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ: כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. טו וַיִּבֶן מֹשֶׁה, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יְהוָה נִסִּי. טז וַיֹּאמֶר, כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַיהוָה, בַּעֲמָלֵק--מִדֹּר, דֹּר.

הפעם הגיע תורו של המן האגגי. (אגג היה מלך עמלק).

עם ישראל מופקר לסביבה עוינת ומתנכרת. העם מתאבל על מר גורלו ואינו מתקומם ואינו נוקט יזמה להפר את רוע הגזרה. ד’א: וּמָרְדֳּכַי, יָדַע אֶת-כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר; וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר, וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה. ב וַיָּבוֹא, עַד לִפְנֵי שַׁעַר-הַמֶּלֶךְ.

מרדכי ניצב במשמרות מחאה מול חצר המלך, ומסרב להסיר את השק מעליו כדרישת אסתר, למרות האיסור על לבוש זה בשער המלך. הגיעה עת חשבון: בספר בראשית אנו מוצאים בפרק כז פס’ ל"ד את עשיו מגלה את התרמית שרומה ’ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד’. ובמגילה נמצא בפסוק הפותח את פרק ד’ ’ויקרע מרדכי את בגדיו...ויזעק זעקה גדולה ומרה’. וכבר אמרו חזל: ’כששמע עשיו את דברי אביו צעק צעקה גדולה ומרה. בוא וראה שאין הקדוש ברוך הוא ותרן, אלא מאריך אף וגובה את שלו. שבשביל זעקה אחת שהזעיק יעקוב לעשיו, נפרע לו בשושן הבירה, שבן בנו מרדכי הצדיק הוצרך לזעוק ’זעקה גדולה ומרה’, על ידי המן הרשע בן בנו של עשיו’ (לוי גינזבורג, אגדות היהודים).

מרדכי לובש שק ואפר ואסתר רואה זאת. היא שולחת לו בגדים כי אסור ללבוש בגדי אבל בשער המלך אך הוא מסרב. הוא שולח להודיע לאסתר על גזרת ההשמדה וקורא לה לקבל על עצמה אחריות לגורל עמה. כאשר אסתר מגלה חששות מרדכי מעלה נימוקים המביעים את השקפת עולמו: ד’ יב - יד: יג וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר: אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. יד כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.

אסתר חיה בחברה שבה השיקול המרכזי הוא ההנאה האישית וסיפוק הצרכים האישיים, ואילו מרדכי תובע ממנה להגשים את יעודה המוסרי של היהדות: אחריות האדם לזולתו הנמצא במצוקה, בחינת ’כל ישראל ערבין זה לזה’.

טוען מרדכי: א. אדם אינו יכול למלט עצמו מגורלו ע"י התכחשות למוצאו ולאחריותו. ב. יהיה מי שידאג שהסדר המוסרי ישמר ’רווח והצלה יעמדו ליהודים ממקום אחר’ ג. אדם צריך לתת דין וחשבון על מעשיו ומחדליו. ואז אסתר מבקשת לצום ולהתפלל עליה 3 ימים ולוקחת צ’אנס גדול "וכאשר אבדתי אבדתי" (ד 17).

בפרק ה’ נוכל לראות כיצד אסתר כמו מתאבקת ג’ודו מצליחה להפיל את אחשורוש והמן בפח תאוותיהם.

כיצד היא עושה זאת? היא מגיעה לחצר הפנימית של המלך והמלך מזמין אותה אליו. על השאלה המפורסמת: מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך, מזמינה אסתר את המלך ואת המן למשתה הפרטי שלה. במשתה עצמו, המלך כנראה לא השתכנע, ועל כן הוא שואל שוב: ’מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש?’, משיבה אסתר: תבוא גם מחר למשתה שלי, גם אתה וגם המן. המן יוצא מאושר ונתקל במרדכי שלא משתחווה. אבל הוא מחליט להתאפק ומכנס את כל החברים שלו לספר להם כמה כבוד וכמה גדולה העניק לו המלך.

אבל המלך...באותו זמן לא מצליח להירדם. מה פירוש המשתה הכפול הזה? אולי אסתר והמן יחד? אולי מתרקם קשר נוסף? (ור’ המקרה של בגתן ותרש) ואיפה הטבעת? הרי אי אפשר למלוך בלי הטבעת עם החותם? הטבעת הוא יודע נמצאת אצל המן. ואז מקריאים לו סיפור שמצוי, בודאי בתודעתו, סיפור בגתן ותרש ומעשהו של מרדכי. אחשורוש מחליט להתחכם ולהפיל את המן בפח. הוא קורא לו ושואל אותו: ’מה יעשה לאיש...’ והמן נופל בפח תשוקותיו הכמוסות. הוא רוצה את כל סימני המלוכה: כתר, לבוש מלכות וכ’ וכ’... ז וַיֹּאמֶר הָמָן, אֶל-הַמֶּלֶךְ: אִישׁ, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ. ח יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת, אֲשֶׁר לָבַשׁ-בּוֹ הַמֶּלֶךְ; וְסוּס, אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת, בְּרֹאשׁוֹ. ט וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס, עַל-יַד-אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים, וְהִלְבִּישׁוּ אֶת-הָאִישׁ, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ; וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל-הַסּוּס, בִּרְחוֹב הָעִיר, וְקָרְאוּ לְפָנָיו, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ. י וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, מַהֵר קַח אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ,.....וקדימה עשה זאת למרדכי.

המן חוזר מהזובור אבל וחפוי ראש, ואשתו מוסיפה את המשפט המפורסם (ו’ יג) ’אם מזרע היהודים מרדכי, אשר החילות לפול לפניו לא-תוכל, כי נפול תפול לפניו’. בין לבין מגיע זמנו של המשתה השני. פרק ז’ מתאר את המשתה השני. בפעם השלישית נשאלת השאלה: ’מה שאלתך אסתר המלכה ותנתן לך, ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש’. ואז אסתר מספרת הכל. (וגם קצת ’מכניסה’ למלך על שמכר את היהודים בלי להרוויח מזה כלום). ג וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וַתֹּאמַר--אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ, וְאִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב: תִּנָּתֶן-לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי, וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי. ד כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי, לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד; וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ, הֶחֱרַשְׁתִּי--כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה, בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ.

ומה עושה המלך? בורח מהעימות החוצה. לגן. ומה עושה המן? משתטח על מיטת המלכה כדי לבקש רחמים."והמן נופל על המיטה" (ז’ 8). כאן הגבול הגברי שהמן אינו יכול לעבור, והמלך הזועם מטיח בהמן: ’הגם לכבוש את המלכה עמי בבית?’ (8).

כאן מתהפך הגורל. אסתר מקבלת את ’בית המן’, ואת המן תולים על העץ. היא מספרת מה מרדכי בשבילה. כותבים ספרים, חותמים בטבעת המלך ושולחים לכל 127 העמים, וכאן הקטע הקשה, שמותר להם ’ להשמיד לאבד ולהרוג ’ בכל מדינות אחשורוש, ומרדכי מקבל בגד מיוחד - לבוש מלכות, תכלת וחור ועטרת זהב, המבטא את מעמדו הרם בחצר, ואת עשרת בני המן תולים על עץ, והיהודים הורגים 500 איש בשושן הבירה לבדה, והורגים 75000 (ט’ טו) משונאיהם ונסיים בפרק האחרון: א וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש (אֲחַשְׁוֵרֹשׁ) מַס עַל-הָאָרֶץ, וְאִיֵּי הַיָּם. ב וְכָל-מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ, וּגְבוּרָתוֹ, וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי, אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ--הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים, לְמַלְכֵי, מָדַי וּפָרָס. ג כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו--דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ.

מהו אם כן המסר של הסיפור המספר על החיים בגלות? המתבונן יכול לבחור אחת משתי האופציות: א. האופציה ה’ציונית’ שלמדה אותנו כי אין תקנה לחיים יהודים אלא בארץ ישראל כי בגלות יכול לקום המן כל יום, פתאום, ולנסות להשמיד להרוג ולאבד את העם היהודי ב. האופציה ה’אוניברסלית’ הטוענת כי אם גורלו של עם ישראל הוא לחיות בין הגויים מוטב שיהיה לו ’מרדכי’ בחצר המלך.

לכולם, חג שמח.

 
 
 
 
פורום המומחים

פורום המומחים

סרטון 2 דקות

סרטון 2 דקות

מעגלי התמיכה של פורום המומחים

מעגלי התמיכה של פורום המומחים

 

 

 

לשכת המסחר

 

מדורים