עיר לבדד תשכון
טור אישי: מתי מתי כבר יקום לנו מישהו עם חזון והוא לא צריך להיות מרחיק לכת, שירים כאן בחגים ולו פסטיבלון קטן. כי לתושבי מודיעין מגיע לעיתים גם קצת נחת מהולה בקורטוב גאווה.קובי אור מפנטז על ארוע חגים אחד שיאפיין את עיר המכבים..
בשבוע שלפני חג הסוכות, כמו כל שנה, אני פותח את העיתונים הארציים וליבי נחמץ. בראשון לציון- פסטיבל, בחולון גם. בעכו- תיאטרון, בהרצליה- שמח, בירושלים- זה כבר לא חדש, ובתל אביב- מרוץ אופניים .
היכן שלא תשים אצבע, העיר לובשת חג בימי הסוכות, פותחת שעריה בפני תושביה ובפני כל עם ישראל שיגיע, יהנה ויעביר חוויותיו הלאה. בכל אתר ואתר שמחה וששון. ורק עיר העתיד הבונה אנשים הבונים אותה, טרם מצאה את מפתח הפלאים לבעיה איך מביאים לכאן אלפי ורבבות חוגגים שיכירו את העיר, יטלטלו אותה יתנו קצת נחת לאנשים הבונים אותה וימלאו בדרך גם את קופות העסקים.
לא מצאה את מפתח הפלאים למרות שאין עוררין שהעיר שלנו יכולה להתהדר ללא בושה ורגשות נחיתות בשום עיר אחרת. הן באיכות תושביה ובמה שהם מפיקים: מחול, תיאטרון, זמר ועוד ועוד. ומקומות? כבר יש ויש. היכל התרבות, אולם עינן, אולמות ספורט, האמפי בחולה ובענאבה. מישהו צריך יותר מזה? ולעיתים נדמה לי שבעצם המפתח נמצא כאן קרוב קרוב אבל איש לא מעוניין בעצם להשתמש בו.
וזכורה לרע התבטאותו של אחד מפרנסי העיר הבכירים שקבע שאין אנו זקוקים לאלפים שיפקקו את העיר, יטנפו אותה ושאר מרגליות דהויות שאין מקומם בכפר הגלובלי הקטן של היום. בוכים שאין כאן לאן לצאת, שאין בסופי שבוע עם מה לצאת, שהעיר בעצם הינה עיר שינה לכל דבר, אבל טרם ראיתי או שמעתי מישהו מחברי המועצה שמעיז להניף את דגל הגאווה שיוכיח שגם אנו מסוגלים.
ואם רק נתבל עם הכשרונות שיש לנו 3-4 אומנים בסדר גודל לאומי והרי לנו פסטיבל שיהפוך את מודיעין ולו רק לימים ספורים לעיר שתוכיח שאנו מסוגלים לכל ושזה תלוי רק בנו.
אבל זה לא קורה. ועד אז נמשיך להיתקע בפקקים בדרך לערים השכנות. שם נבלה, נפרנס את עסקיה ונשוב עייפים ולא מרוצים לעיר שלבדד תשכון.
ותחשבו על זה.
