נחש צפע / מיומנו של חוקר
הזמן - מלחמת המפרץ. בארץ התושבים בפאניקה גמורה. מסכות, חדר אטום ונייר דבק
הזמן - מלחמת המפרץ. בארץ התושבים בפאניקה גמורה. מסכות, חדר אטום ונייר דבק.
מי שחגג היו מוכרי יריעות הפלסטיק ונייר הדבק החום הזכור כגרוע לקילוף.
שרגא היה בעל חברה למוצרי פלסטיק וניילון. שנים רבות החזיק את העסק בקושי רב. לצידו עבדו שני סוכני מכירות ופקידה אחת והוא השתדל לפרנס את משפחתו הקטנה שהכילה גם את חברי הטוב ירון.
כשירון הגיע אלי עם אמו שולי לפגישה חשובה, ידעתי שמדובר בעניין דחוף באמת.
"קודם כל חשוב לי ששרגא לא יידע שהגענו אליך, כי הוא יכעס עלינו", פתחה שולי, אשת עסקים ממולחת. "שנית, יתכן ואני טועה לגבי החשד שלי, אבל תחושת הבטן שלי אומרת לי שאני צודקת".
"ותחושות הבטן שלה בדרך כלל נכונות", הוסיף ירון.
רפי היה סוכן מכירות ותיק ועבד אצל שרגא כ-4 שנים. גבר באמצע שנות ה-40 לחייו, בעל משפחה ודל אמצעים. את משכורתו הרוויח בכבוד, וזו כללה גם בונוסים נכבדים עבור מכירות יפות. במיוחד בתקופת המלחמה הלכה ותפחה משכורתו.
תחושת הבטן של שולי אמרה לה שרפי לא מסתפק במשכורת המשולשת שקיבל עקב המלחמה, וכי הוא מנצל את התקופה הלחוצה במדינה על מנת להרוויח כסף נוסף על חשבון שרגא.
את המעקב אחר רפי התחלנו ביום למחרת.
אין ספק שעבודתו היתה קשה. בחנויות היה ביקוש גדול לנייר הדבק החום שהומלץ על ידי דובר צה"ל נחמן שי. בכל קרן רחוב עמדו רוכלים ומכרו את הנייר באופן פרטי ובשוק שחור. רפי עבר במרץ מחנות זו לאחרת, ממפעל זה לאחר, מרשת שיווק זו לאחרת ובכל מקום מילא הזמנות חדשות ופרק קרטונים גדולים של נייר דבק.
בסוף היום, כשחזר לבית העסק של שרגא ושולי, נראה עייף מאוד.
נטשנו את המעקב כמוסכם עם שולי וירון וישבנו להכין את דו"ח המעקב שפירט את כל המקומות בהם ביקר רפי במהלך היום.
בשעות הערב המאוחרות אירחתי בביתי את ירון ואמו (חברים, לא?!). שולי עברה על רשימות הלקוחות ואישרה אותם אחד לאחד. גם מספר הקרטונים שסיפק לכל חנות תאם להזמנה. בקיצור הכל נראה בסדר.
אבל כמו שחשבתי, שולי לא התייאשה וביקשה יום מעקב נוסף.
למחרת עבדו חוקריי על האדון רפי במרץ. הפעם, ביוזמתי, החלטתי שנמשיך את המעקב גם אחרי שיגיע אל המפעל.
בשעה 18:00 הגיע רפי עייף מאוד למפעל. לאחר שלקח פנקסי הזמנות חדשים והעמיס על רכבו בקרטוני נייר דבק למחר, הוא נפרד משרגא והמשיך לביתו.
לביתו? לא בדיוק... הוא המשיך למספר בתי עסק נוספים. בכל אחד מהם נכנס מחויך ויצא מחויך יותר, בידו מעטפה אותה הוא פתח בכל פעם שחזר לרכב.
כשיצא מהחנות הבאה חיכה לו אחד מחוקריי סמוך לרכבו כדי לראות מקרוב את פתיחת המעטפה.
כמו שחשבנו, במעטפה היה כסף, הרבה כסף, ובמזומן...
רפי המשיך במסע גביית המעטפות עד שהגיע לביתו, מחייך כמי שהגיע למנוחה ולנחלה.
עדכנתי את שולי וירון על כך עוד באותו ערב. שולי היתה חצי המומה ומעוצבנת כהוגן. מסתבר שהמקומות בהם רפי ביקר וקיבל כסף הם לקוחות קבועים של המפעל וחלקם אף ביחסי חברות קרובים מזה שנים עם שרגא ועמה.
השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היתה, על מה ולמה קיבל רפי כסף.
הבטחתי לשולי שאת התשובה היא תקבל מחר.
למחרת בשעות הבוקר ליווה צוות המעקב שלי את סבב חלוקת נייר הדבק החום של רפי.
בליל אמש נחתו סקאדים באזור רמת גן והמדינה היתה כמרקחה, אבל אנחנו עבדנו כאילו כלום לא קרה.
בשעות הצהריים נכנסה לפעולה התכנית אותה יזמתי.
במהלך המעקב של ישראל ויוגב אחרי רפי, התנגש לפתע הרכב שלהם ברכבו...
הנזק היה קטן עד כדי קטנטן, אבל זה לא הפריע לישראל התימני לצאת מהרכב לשאוג ולהשתולל על רפי שהרס לו את רכבו.
מפה לשם נרגעו הרוחות ורפי הזמין את השניים לשתות מיץ קר בקיוסק צמוד למקום התאונה, "להירגע", אמר להם.
הם ישבו ודיסקסו על דה ועל הא. כששמעו שרפי עובד כסוכן של נייר דבק הם קפצו כנשוכי נחש.
"בוא נעשה עסק", הם הציעו לו. " תן לנו בזול, נמכור ונתחלק. יש לנו קשרים... הזמן טוב...", ועוד ועוד.
רפי לא נראה כמי שמתרגש מכך. בו במקום הוא הוריד מהרכב 2 קרטוני נייר דבק ומילא את פרטיהם האישיים (המפוברקים כמובן). לבסוף סוכם שהם יצרו קשר עם רפי בעוד יומיים-שלושה.
לדעתי רפי ראה בעיסקה מעין פיצוי על התאונה שנגרמה לשניים, מסכן, שלא באשמתו.
בשעות הערב דיווחתי לשולי על ה"עיסקה". היא חייכה. אכן רפי עידכן אותה בסוף היום על לקוח חדש והמציא בעל "חנות חדשה" בתל אביב.
כעבור יומיים יצרו חוקריי קשר עם רפי. השלושה נפגשו ורפי דרש את התשלום עבור נייר הדבק. לאחר ששילמו לו הם ביקשו שיספק להם כמות כפולה בעוד יום יומיים על פי תיאום טלפוני מראש.
באותו ערב הגעתי לביתם של שולי וירון. הפעם גם שרגא נוכח בפגישה. הוא היה המום מצעד זה של אשתו וקיווה בכל ליבו שהיא טועה.
אין ספק, לב טוב יש לאבא של ירון, חשבתי, והרבה תמימות, הרבה תמימות.
לאחר שניתחנו את המקרה וצפינו בקלטות הוידיאו הבנו את דרך הרמאות של רפי.
כסוכן ותיק ובעל שיקול דעת ויד חופשית מצד מעבידו, רפי היה רשאי לתת הנחות מסוימות על קניית מוצרים. לדוגמא, אם קרטון נייר נמכר ב-780 ₪, רפי רשאי היה למכור אותו ב- 600 ₪ לערך. ככל הנראה רפי עלה על רעיון והחל להציע לקליינטים הקבועים קרטון נייר דבק בהנחה "לא מלאה" כשהפרש ההנחה שולם במזומן. כלומר, הלקוח קיבל קרטון ב-700 ₪, שילם לרפי 600 ₪ והתחייב לשלם לו 100 ₪ נוספים במזומן, ורפי הוציא חשבונית על 600 ₪. כך היו כל הצדדים מרוצים. המפעל קיבל הזמנות רבות - אמנם בהנחה - אבל הרבה, הלקוח קיבל הנחה על כל קרטון, שהצטברה להנחה משמעותית בקניית קרטונים רבים, ורפי גרף לעצמו את ההפרש בין ההנחה שקיבל הלקוח לבין זו שנרשמה בחשבונית.
למחרת בבוקר זומן רפי למשרדו של שרגא.
ישבו שם גם שולי,ירון ו... ישראל ויוגב העוקבים שלי. מיד כשהבחין בהם רפי הוא החוויר. לא היה צריך להסביר הרבה.
הוא התנצל והסביר את מעשיו בלחץ כלכלי, אבל את שולי זה בטח לא עניין. רפי פוטר/התפטר, אם תרצו, מהמפעל, ויתר על פיצויי עבודה של מספר שנים וגם על המשכורת האחרונה.
"כנראה שהוא עדיין יצא ברווח אם הוא היה מוכן לוותר על כל זה", סיננה שולי לאחר שיצא.
ושרגא, אצלו נעלמה התמימות, ומאז ועד היום מלווים אותו אמצעים סמויים לבדיקת עובדיו.
