מראשון לציון לשנגחאי – כרמית לוי מציגה במתחם האמנות המוביל בסין
בשדה האמנות הבינלאומית, לא רבים מצליחים לעשות את קפיצת הדרך מן הסטודיו המקומי אל אחת הבמות המובילות בעולם
בשדה האמנות הבינלאומית, לא רבים מצליחים לעשות את קפיצת הדרך מן הסטודיו המקומי אל אחת הבמות המובילות בעולם. כרמית לוי, אמנית ישראלית ילידת ראשון לציון, מצליחה בימים אלו לעשות צעד גדול אל תוך סצנת האמנות העולמית, כאשר היא מציגה במתחם M-50 בשנגחאי – אחד מהמרכזים הדינאמיים והידועים ביותר לאמנות עכשווית בסין. הדרך שעשתה לוי היא תולדה של התמדה, חדשנות, וגם של קהילה תומכת – קהילת "ארטמה", שבמסגרתה צמחה ופרצה החוצה עם קולה הייחודי.
הדרך מהעיר המקומית אל הבמה הגלובלית
כרמית לוי לא נולדה למציאות של מוזיאונים בינלאומיים ולא גדלה מתוך מערכת אמנותית מבוססת. בראשית דרכה עסקה בציור ובפיסול באופן אינטואיטיבי, חיפשה דרכים לבטא את עצמה ולספר סיפור אישי של זהות, זיכרון והתבוננות. אך מה שהפך את המסע שלה לייחודי הוא לא רק הכישרון, אלא המפגש עם מסגרות אמנותיות כמו קהילת "ארטמה" – בית חם לאמנים צעירים מתפתחים.
בארטמה לוי מצאה סביבת עבודה המעודדת דיאלוג, ביקורת בונה וחיבורים מקצועיים. זה היה המקום שבו יצירותיה זכו לחשיפה ראשונה, המקום שבו יכלה לחדד את שפתה האישית כאמנית ולצבור ביטחון. מתערוכה קבוצתית אחת לשנייה, היא ביססה לעצמה שם בקהילה המקומית, עד אשר שמה החל לנסוק ולהגיע לאוזניים של אוצרים בינלאומיים.
קהילת "ארטמה" כקרש קפיצה
קהילת אמני ארטמה נודעת ביכולתה לגלות אמנים צעירים ולתת להם במה להתנסות, להתבשל ולהציג מול קהל. עבור לוי זו הייתה לא רק במה, אלא חממה שבה קיבלה תמיכה מקצועית ואנושית. סדנאות העשרה שהועברו במסגרת הקהילה העניקו לה כלים לנסח רעיונות מורכבים, להצמיד להם חזון אמנותי ולמצוא את הדרך האסתטית הנכונה להציגם.
הסביבה הרב־תרבותיתוהבין־תחומית של ארטמה השפיעה על לוי עמוקות, ואפשרה לה להיפתח למגוון רחב של חומרים, טכניקות ושפות אמנותיות. כבר בתערוכותיה הראשונות ניכר שמדובר באמנית שמצליחה לגעת בשפה מקומית מאוד, אך בו בזמן לנסח אמירה אוניברסלית שניתן להבין גם הרחק מעבר לגבולות ישראל.
שנגחאי כמרכז אמנות בינלאומי
כדי להבין את משמעות הצעד הנוכחי של לוי, חשוב להתבונן על המקום שבו היא מציגה כיום – מתחם M-50בשנגחאי. מדובר באחד המרכזים האמנותיים העכשוויים המוערכים ביותר בסין, מתחם תעשייתי לשעבר שהוסב לחללי גלריות, אולפנים וחללי עבודה לאמנים. לפני קרוב לעשרים שנה הפך המקום ללב הפועם של האמנות הצעירה בשנגחאי: המקום שבו מתגלות המגמות החדשות, שבו נבנים קשרים בין אמנים, אוצרים ואספנים מכל רחבי העולם.
נוכחותה של אמנית ישראלית כמו כרמית לוי במתחם הזה מהווה הישג משמעותי. זה לא רק אות הוקרה ליצירתה, אלא גם גשר תרבותי בין סין לישראל, בין המסורת המקומית של ראשון לציון לבין הפלטפורמה הבינלאומית של שנגחאי.
עבודותיה של כרמית לוי – בין אישי לאוניברסלי
היצירות של לוי מאופיינות במשחק מתמיד בין האישי לבין החברתי, בין מקומי לבין גלובלי. היא מרבה לעסוק בזיכרון אישי, בשורשים משפחתיים ובחוויה נשית, אך מצליחה לשלב את הנושאים הללו עם שאלות עכשוויות הנוגעות לקצב החיים המודרני, לקיטוב החברתי ולחיפוש אחר חיבור רוחני בעידן דיגיטלי.
בין יצירותיה ניתן למצוא שימוש בחומרים מעורבים – טקסטיל, עץ, הדפס ודימויים צילומיים – שילוב המעניק להן רובד טקטילי וחווייתי. המבקרים חווים אותן לא רק כ"עבודות לתצוגה" אלא כמעט כמרחבים שניתן להיכנס אליהם ולהישאב לעולמן.
המשמעות התרבותית של ההצגה בסין
עבור אמנית ישראלית, ההזמנה להציג במתחם כמו M-50 מהווה לא רק הישג אישי אלא גם רגע בעל פוטנציאל ליצירת דיאלוג רחב יותר. סין, שמעמדה ככוח תרבותי הולך ומתחזק, מציעה לאמנים זירה בינלאומית נרחבת – הן אדמה פורייה להפצת רעיונות חדשים והן מקום להיווצרות קשרים מסחריים עם אספנים מובילים.
החשיפה לקהל הסיני, שמגיע עם מערכת דימויים וערכים שונה מזו הישראלית, מייצרת אתגר מעניין: כיצד תפורש יצירה שנולדה בראשון לציון בעיניו של מבקר מסין? האם האלמנטים האישיים יהפכו אוניברסליים? לפי התגובות הראשוניות, נראה שעבודותיה של לוי מצליחות לחצות את הפערים הללו ולהתקבל כאמירה רעננה וייחודית.
תהליך של מפגש תרבויות
במובן מסוים, הצגת עבודותיה של לוי בשנגחאי היא גם מפגש בין מזרח למערב, בין אינדיבידואליות אישית לבין קולקטיב תרבותי. אמנים סינים מרבים להתמודד בשאלות של מסורת מול מודרנה, זהות מול שינוי. לוי, שמגיעה ממקום תרבותי אחר, מצטרפת לשיח הזה ומוסיפה לו פרספקטיבה נשית, ישראלית, רב־שכבתית.
מפגש זה הוא לא חד־כיווני. עם שובו לישראל, מביא האמן עמו חוויות חדשות, רעיונות ורבדים נוספים ביצירתו. כך, באופן טבעי, הופכת ההצגה בחו"ל לחלק מתהליך עומק ביצירה ולא רק להצלחה נקודתית.
תגובות מקהילת ארטמה
בקהילת ארטמה, שמגלה גאווה בחבריה בכל פעם שהם פורצים קדימה, מציינים כי סיפורה של לוי הוא דוגמה מובהקת לכוחה של קהילה תומכת. רבים מבין חברי הקבוצה רואים בה השראה – הוכחה לכך שהשקעה מתמשכת, דיאלוג עם סביבת עבודה מעודדת ואמונה פנימית יכולים להוביל להישגים בקנה מידה עולמי.
מייסדי הקהילה מדגישים כי מטרתם מאז ומתמיד הייתה ללוות את האמנים מהשלבים הראשוניים ועד לכניסה לעולם הרחב, ובמקרה של לוי ניתן לראות את התהליך הזה בצורה ברורה ומעוררת השראה.
המשך הדרך
עבור כרמית לוי, ההצגה במתחם M-50 היא ללא ספק אבן דרך, אך לא נקודת סיום. כבר כעת היא שוקדת על פרויקטים חדשים לשנים הקרובות – חלקם בארץ, חלקם במסגרות בינלאומיות נוספות. ההכרה בה היא תוצר של שנים של עבודה והיא פותחת בפניה דלתות להמשך שיתופי פעולה עם גלריות, מוזיאונים ואוצרים ברחבי העולם.
מה שבולט יותר מכל הוא רצונה להמשיך לשמר את הקשר עם הקהילה שממנה צמחה – ארטמה – ולהוות השראה לאמנים צעירים נוספים. הניסיון שצברה מעניק לה קול חדש ומשמעותי, שיכול להזין לא רק את עבודתה האישית אלא גם את דור האמנים הבא בישראל.
סיכום
סיפורה של כרמית לוי הוא הרבה מעבר להצלחה אישית. זהו סיפור של אמן שנולד בסביבה מקומית, מצא בית בקהילה יוצרת ותומכת, ומשם צמח לקנה מידה בינלאומי. זוהי עדות חיה לכך שאמנות חוצה גבולות, שתרבות מקומית יכולה להפוך לרלוונטית גם בחצי הכדור השני, ושקהילה יוצרת כמו ארטמה יכולה לשמש קרש קפיצה לאמנים צעירים אל עבר עולם גדול יותר.
מראשון לציון לשנגחאי, המסע של כרמית לוי הוא מסע של התמדה, השראה ואמונה בכוחה של היצירה לחבר בין אנשים ובין עולמות. ומי יודע – אולי ההצגה הנוכחית בסין היא רק התחנה הראשונה בדרך למסע עולמי רחב הרבה יותר.
קרדיט לתמונה: אייל בן סימון
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
