קובי עצבני
השבוע, העצבני מציע דרך אחרת לחגוג את יום העצמאות- בקרנבל אחד גדול וגם, מתעצבן מהמדורות של ל"ג בעומר
עיר הקרנבלים ?
ושוב אותם נחילי אדם בגבהים מגוונים, מקטנטנים ועד הורים וסבים. כולם נוהרים עם צאת כוכב יעקב השלישי במרוץ מטורף לתפוס ת’זיקוקים דווקא כשהם בתוך עמק החולה. למה? ככה זה עם ישראל, לא כיף ליהנות לבד. אז כמעט כולם מגיעים, 2 רבבות ומחצה אומרים בעירייה וכשהאחרון מגיע הוא מספיק לתפוס את האמן האחרון. השעה 23.00 ונחיל האנוש שוב נע לכל הרוחות, זה לביתו וזה לרכבו התקוע אי שם בין איילון לדותן. ומי נותר לאסוף את השברים? עובדי הניקיון ואנשי הגזברות שמלקקים את פצעי האירוע בתקציב. ואגב לא אהיה הוגן אם אומר שכל התסריט המעצבן הזה אינו ייחודי רק למודיעין.
כנראה כל ראשי הערים בנויים אותו דבר. אז נכון שהייתה במה במכבים (איחוד או לא איחוד, במכבים חכמים ומעדיפים לשמר את המסורת) והייתה במה לדתיים ובמה לבני הנוער, אבל אולי מספיק? אולי כבר תשברו את השבלונה הזו של סיום יום הזיכרון, ומיד הכל מסתערים על האירוע הגדול שהוא כולה הופעת כמה אמנים לא מי יודע מה שאך זה הגיעו וכבר מחשבים את הזמן לבמה הבאה לדפוק עוד קופה. ואיזו קופה. תהרגו אותי אבל איני מבין מה קורה פה. כל שנה, הניגון חוזר, ושם למעלה, כלומר בעירייה, חושבים שאנחנו מה זה מצפים לאירוע הגדול של יום העצמאות. שטויות. נמאס לנו מהחגיגות המתוזמנות והשבלונות הבנויות מבמת ענק אחת, מאות מאבטחים, פקקים, אלפי רכבים בחניות מאולתרות ובין כל אלה רבבות תושבים גועשים על טפם הנחנקים בתוך עצמם. מי לעזאזל יכול ליהנות מכאב הראש הזה?
בשנה הבאה אני הולך למנגל על הגג כשרשפי וניצוצות הקבבים יתערבבו עם זיקוקי הצבע בשמים ולעזאזל קרן הפלסית או איך שקוראים לו, שהופיע גם הוא ושמו פרח מזכרוני. אז בטח תאמרו, חכם גדול, אולי תציע משהו אחר? אז כן יש לי רעיון עבור זה שאחראי לכל החגיגיות המטורפות הללו. אני הייתי שובר את הכלים, יוצא מקופסא ומפרק את השבלונה וחושב אולי על משהו יותר יצירתי. סתם רעיון למחשבה. הייתי נפרד בעיניים דומעות מהפארק המיתולוגי בעמק החולה (התושבים שם יברכו אותי), הייתי מארגן אירועים באולמות סגורים, הרי מבחר לא חסר לנו: אולם עינן, היכל הספורט, היכל התרבות, ובאולמות ספורט אחרים. כל אולם והמופע והסגנון שלו.
ברחבת עזריאלי הייתי פותח בזאר דוכני משחקי ספורט ושעשועים כמו שהיה פעם בילדותי. כל האזור היה מתמלא ומתמזג עם אירועים לילדים ברחבי הקניון עצמו. בכל האזור ובאזורי המרכזים הקטנים הייתי מאיר בתאורת חג מיוחדת ודגלים מתנפנפים כשברגע מוסיקה ישראלית. באזורי כל העמקים הייתי סוגר נתיב אחד, הופכו למדרחוב ונותן זיכיונות לבעלי דוכני שעשועים ומזון. באותו מקום, להקות מחול ואקרובטיקה היו מפזזות ושרות מראשו של העמק ועד לזנבו. ואיך שכחתי את בתי הספר לריקודי העם, הזומבה ו.. נו, בטח יש עוד. התעייפתי. בוודאי יש עוד רעיונות אבל תארו לכם איזו חגיגה לעיניים ואפילו לקופת העיריה שהייתה חוסכת הון כסף הן מהעדר חובה לממן אמנים חסרי סבלנות והן ממאות הזיכיונות לדוכנים. תאמינו לי, בערוץ 2 היו מריצים על זה קטעים ובשנה הבאה הינו יכולים להגיד שלמודיעין סוף סוף יש מיתוג ייחודי-עיר הקרנבל. מה רע?
מכת המדורות
אז עוד לא הצלחתי לשכנע איש בצורך לשנות את חגיגות העצמאות והנה כבר אני מריח את ריח העשן של ליל המדורות הגדול ויסלחו לי תלמידי רבי עקיבא, בר כוכבא או רבי שמעון בר יוחאי, תלוי לאיזו גרסה היסטורית אימצתם. ויסלחו לי כי אחרי מכת הבמות המרכזיות הבאתם לנו את מכת המדורות. אז נכון שמצבה של מודיעין קצת טוב יותר מזה של תל אביב ורמת גן, אבל סבלנות, גם פה עוד מעט לא יישארו שטחים מתים בהם אפשר להדליק מדורות. אבל בינתיים העיר מפוצצת ממדורות החל מזו של תנועת נוער כלשהי ועד למדרוניות קטנטנות ממש אישיות.
אבל הפליאה עיריית מודיעין ושלחה לנו רשימה בת 37! מגרשים המותרים להבערת מדורות. אמור מעתה, שום שכונה ורחוב לא יצאו נקיים מליל העשן הנקי אפילו מריח השישליק. ובכל מגרש אלוהים יודע כמה מדורות, החל מזו השכונתית ועד המשפחתית או סתם של שלושה נערים משועממים. קחו למשל את עמק רבין. כן, העמק היחידי שעדיין לא הושלם.אשתקד כך ספרו תושבים במקום לא פחות מ 100 מדורות! השנה אלוהים ישמור עם ה"חזרה למקורות" של כל ינוקא מצוי. ומי יסבול? כל האזור הגובל עם הפארק יצטרך להתייחס לקללה זו כמו לאזעקה בפני טילים כימיים.
מגיפים חלונות ותריסים וחוסמים בכל מגבת מצויה כל חרך בדלתות. על מנגל במרפסת אפשר לשכוח. אז בטח תאמרו, חכם גדול, מה אתה היית מציע? אז זהו, אין לי מה להציע, פשוט תשאלו בעיריית רמת גן ותל אביב איך שם מסתדרים ואם זה לא יעזור אז, שישאלו ברעננה וכפר סבא. זה כאן ואפשר רק לקחת החלטה ולבצע. ומי הראשונים שיקפצו לברך? הקבלנים שמאגר חומרי העץ שלם באתרי הבניה מתכווץ כל חודש אייר וגם בעלי הסופרמרקטים שמדי ל"א בניסן עושים ספירת מלאי לעגלות, קונים ומגלים שדחוף יש לעשות עוד הזמנה. אבל יש עוד כמה שישמחו. מה כמה? הרבה. כל אותם תושבים שנפל מזלם ובתיהם נוגעים בשטחים פתוחים. ותחשבו על זה.
