במוצאש בגלריה העירונית: תערוכות של האמן אמיר תומשוב, והאמנית ורד אהרונוביץ
בגלריה העירונית לאמנות ראשון לציון יושקו במוצש 9.8.25 בשעה 20:00 התערוכות: חורבן מהדהד של האמן אמיר תומשוב ועל סיר המרק ושקית הזבל של האמנית ורד אהרונוביץ (אוצרת: מיטל קילמניק)
בשנת 2024, בעיצומה של מלחמת ה-7 באוקטובר, הוזמנו האמנים אמיר תומשוב וורד אהרונוביץ להציג בגלריה ע"ש אפטר-ברר במעלות-תרשיחא תערוכה הסובבת סביב מושג הבית. בימים, שבמהלכם הייתה העיר מאוימת מהגבול הצפוני, הפכה הגלריה למרחב שבו היצירות הדהדו בחזקה את המציאות הקיומית הסדוקה, שהפכה מוכרת מאוד בעיר ראשון לציון לאחר ההרס שספגה ממתקפת הטילים מאיראן.
במהלך השנה וחצי האחרונות קהילות רבות נדדו, פונו או התפנו מפני אש המלחמה. הגלריות סבלו מחודשים של בידוד וממיעוט מבקרים. אירוח תערוכה מהגלריה הצפונית – מעלות תרשיחא הוא חלק ממדיניות מנהל התרבות של משרד התרבות, לעידוד הקשר בין גלריות במרכז לגלריות הפועלות באזורי הגבול וקו העימות. בגלריה העירונית לאמנות ראשון לציון מסבירים כי "העלאת תערוכות מחדש היא גם הדרך שלנו להצדיע לפעילות המסורה והאיכותית שלהן ולקהילות אותן הן מייצגות. שותפות הגורל בעת המלחמה הפכה קרובה ומוכרת כאשר ראשון לציון עמדה תחת מתקפות טילים מחזיתות שונות וסבלה פגיעות קשות ברכוש ובנפש. מראות ההרס בעיר מהדהדים בתערוכות ומזכירים את שאבד לנו בין כתלי הבתים שנפגעו".
הצבת שתי התערוכות זו לצד זו מאפשרת קריאה מרובדת של המושג בית – דרך שתי נקודות מבט נבדלות ומשלימות המתבוננות על חורבנו החומרי והרגשי של הבית. שתי התערוכות אינן רק תגובה למציאות, אלא הן קריאה לעיבוד המציאות מחדש. תומשוב עוסק בקריסה הפיזית, ואהרונוביץ בחריקה הרגשית.
התערוכות פותחות שיח מחודש על מהו בית – שיח שהפך טעון ומורכב מאז אותו יום שחור, שהותיר את החברה הישראלית בעיסוק תודעתי מתמשך במהות של המקום הכי אינטימי והכי שברירי: הבית.
אמיר תומשוב מציע בתערוכתו "חורבן מהדהד" ייצוג אסתטי של חורבן – בית שקורס פנימה והחוצה, תוך שימוש בחומרים יומיומיים שמעוררים תחושה של קונסטרוקציה מתפרקת. העבודות שלו עוסקות בפירוק אלים, בחומריות דומיננטית ובאופן בו חורבן נראה, מרגיש ונוכח.
היצירות בתערוכה של תומשוב בוחנות את המושג משלוש נקודות מבט של אדם־אמן־אדריכל; האחת מתבוננת בהתארגנות של מבנים במרחב. השנייה מתמקדת בקרביים של החלל הבנוי, על מרכיביו ותהליך היווצרותו, והשלישית בוחנת את משמעות המושג בהקשר האנושי שלו, על המחשבה, התקווה והפחד.
התערוכה מהדהדת את ההרס ואת החורבן הפיזי, המנטלי והרגשי של שבעה באוקטובר 2023, כשהמדינה אפופת מוות והרג, בתים מושמדים ונשרפים, יישובים נחרבים כליל, משפחות ותושבים רבים מפונים וקינים אנושיים נותרים הרוסים ושקטים בבדידותם. המציאות מהלכת אימים על קצב נשימות התא המשפחתי שעד לא מזמן פעם בין כותלי הבית.
לדברי אוצרת התערוכה מיטל קילמניק, באמצעות חומרים זמינים ויום־יומיים, תומשוב מאפיין בדקדקנות תבניות של התיישבות שזהותן נמחקה. אופיים של הבתים נקבע על ידי המסה שלהם והתמזגותם זה עם זה. השימוש בצבע הלבן מסייע לאמן במחיקת הזהות האישית־פרטית וביציקת משמעויות קולקטיביות של אחדות אל מול ניכור.
התבניתיות של תומשוב מעלה את סוגיית הקשר בין התוכן לצורת המבנה. מבנה המלבן הגנרי, הנוהג לקבל עליו ייעוד לקבוצה, לחברה או לקהילה, נעשה אצל האמן לאדיש ולסכמתי ויכול לרמז על השפעות חברתיות, שלטוניות וכלכליות.
אומנם העיר של תומשוב יכולה להעיד על הסלמה, איום והתפוררות, אולם רישומי הבנייה על גבי קרשים, אריזות קרטון ועצים מצליחים להעניק לצופה מבט אינטימי על האמן ויכולים להעיד על ניסיון של היאחזות, בנייה ותהליכי הבראה. כל פרט ברישומיו מטופל בעדינות ומעיד על ההיכרות הבלתי אמצעית שלו עם השטח.
התערוכה של תומשוב בגלריה היא נרטיב כרונולוגי של הרס וצמיחה, של יד אדם אל מול כוחו של הטבע. ההליכה בתערוכה כמו משדרת כבדות, היא מפרקת ומרכיבה שוב את קירות הבית הקולקטיבי והפרטי ומצמיחה וגודעת את המחשבה על כך שבית מהווה הגנה וביטחון.
בתערוכה שלה "על סיר המרק ושקית הזבל" חודרת ורד אהרונוביץ פנימה אל תוך כתלי הבית. היא מתבוננת ביחסים המתהווים בו – חיבה, שגרה, קונפליקט והכחשה – בגובה עיניים, מתוך אינטימיות וביקורת. עבודותיה פועלות בקוטביות רגשית: הן נראות ריאליסטיות, לעיתים עד כדי שעתוק, אך מציגות סצנות שמותירות תחושת אי-נוחות ולעיתים אף סלידה.
היצירות של אהרונוביץ המוצגות בתערוכה בוחנות את המושג בהקשר של מערכות היחסים הבין- אישיות הנרקמות ונפרמות בין כתלי הבית.
העיסוק במושג הבית ברובד היחסים הבין־אישיים נצבע בצבעים עזים ביתר שאת מאז שבעה באוקטובר. עקורים מביתם הנאלצים בימים אלו לבנות את ביתם במרחבים אחרים ולעיתים אלטרנטיביים, מצויים בתהליך שעלול להעמיד מערכות יחסים בניסיונות חדשים ובמבחנים שמעולם לא תיארו לעצמם.
אהרונוביץ מחלצת מתוך קירות הבית סיטואציות ודמויות, מנקה אותן מרעשי הרקע ומעצימה רחשים גאולוגיים שלעיתים מוחצנים ולעיתים הם כרוחות רפאים המרחפות בבית ללא מבע מילים.
אוצרת התערוכה מיטל קילמניק: "הטריטוריה הביתית היא החלל האינטימי והעמוק ביותר, מפגן של חום והגנה שבאחת יכול להפוך למאיים ולגדוש בקונפליקטים. יהודה גרינפילד גילת בספרו ’צאצאי הזמן ודיירי המרחב’ מציין כי חיי הנפש הפנימיים מגורים תמיד על ידי המציאות הסובבת אותנו. במילים אחרות, המרחב מייצר חוויה נפשית ולהפך – החוויה הנפשית יכולה לבוא לידי ביטוי במרחב".
הדמויות של אהרונוביץ אינן שותקות והן מלאות במבעים. דמות הילדה המלווה את האמנית ברבות מיצירותיה מאוימת מקשר, אך בו־זמנית גם מלאת תשוקה אליו. דמותה האגדית למראה מאבדת באחת מתמימותה והופכת ללוחמנית ולבעלת הבעה של חוסר שביעות רצון. הדמויות הסובבות אותה מקבלות תפקיד עם סוף צפוי מראש של חוסר יכולת לרצות אותה. הירח לעולם לא ינחת בין כפות ידיה, והמוזיקה של מחול השדים המטאפורי המקביל לרחשי ליבה תמשיך לעד.
ארוחת ליל הסדר של האמנית אינה שקטה. סביב השולחן סועדים יחד אלימות, תחושת קורבנות, רצון לפיצוי, בדידות, ביקורתיות, היעדר נוכחות רגשית וגם הומור.
סיר המרק של אהרונוביץ מייצג את המרחב החם והמכיל של המושג בית, ושקית הזבל מייצגת את התמות המורכבות שבני אנוש מתמודדים איתן בין קירות הבית ומחוצה להם, בין אדם לעצמו ובין אדם לחברו. התערוכה שלה בגלריה מנכיחה מבנים בין־אישיים ומהווה תצוגת מיקרו־קוסמוס לקשרים משפחתיים־חברתיים תוך כדי חשיפת אלמנטים אינטימיים, מוצנעים, הנמצאים לרוב בחשכה.
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
