אהבת נעורי
אודה ולא אבוש, הכעס והתסכול שחשתי גרמו לדמעות להציף את עיני. דווקא השיעור הזה היה לי חשוב להעביר. שיעור הקשור בהעמקת ההכרות עם הקהילה האתיופית.
לא חסרים ימים מתסכלים למורה בבית הספר. היום היה לי יום כזה.
הכנתי שיעור חינוך מדהים עם סרט לפתיחה וסרט הומוריסטי לסגירה, בחרתי בקפידה את החומרים והגעתי לשיעור עליזה ומלאת מוטיבציה.
תלמיד נחמד מיהר לקחת ממני את המחשב הנייד עם שלל החוטים כדי לחברו למקרן המשתלשל מהתקרה מתנשא מעלי כמו אומר: אני כאן כדי להזכיר לך כמה חשוב שחינוך במאה ה-21 יהיה מתוקשב, אני כאן כדי להזכיר לך כמה חשוב לגוון את השיעורים בשלל פירוטכניקות, אני כאן כדי להזכיר לך שלא לשווא ישבת שעות רבות בהשתלמויות על המורה של המחר.
אבל אז צצה לה בעייה קלה. לא היתה לי סיסמה לאינטרנט. בלעדיו לא נוכל לראות את הסרטים המצוינים שסימנתי. טלפונים לאלוהים וסגניו, מישהו... כל אלה לא עובדים ביום שישי. רק אנחנו המורים, אחרוני המוהיקנים, שביום שישי בבוקר מתניעים את המכונית לכיוון העבודה.
הזמן מתקתק, כל הטלפונים והנסיונות גזלו את רוב השיעור, התלמידים כבר יצאו מהקשב והיו שקועים בשיחות ביניהם ועד שאספתי את כולם לתמרן שיעור חלופי נשמע הצילצול שבישר לי שזהו. עבדתי שעות בבית על הכנת השיעור לשווא. הסיסמה לאינטרנט הפרידה בין שיעור שהיה יכול להיות מדהים לשיעור שהיה הכי גרוע מעולם.
אודה ולא אבוש, הכעס והתסכול שחשתי גרמו לדמעות להציף את עיני. דווקא השיעור הזה היה לי חשוב להעביר. שיעור הקשור בהעמקת ההכרות עם הקהילה האתיופית. אחד מהשיעורים האלה שבגללם אני מורה בישראל, אלה השיעורים הגורמים לי לחשוב שאני עושה סוג של שליחות. אבל זה לא קרה.
כמה כוסות מים וכיתה אחרת שהייתי צריכה ללמד הרגיעו את עוצמות התסכול וכך הגעתי לשעת הצהריים, שיעור אחרון להיום.
כבר בתחילתו של השיעור הרגשתי שמשהו קורה בכיתה,הבנות עם הטלפון מסמסות ומתלחשות."מה קרה?" שאלתי והן סיפרו לי שהן שמעו שיש עכשיו בבית הספר זוג שמתארס. הוא החליט להציע לה נישואין בין כתלי בית הספר שבו הכירו בכיתה י"א, בכיתה בה למדו.
עם כל הכבוד לתנ"ך ולפרק על יאשיהו אותו רציתי ללמד, גם אני הרגשתי התרגשות מהולה בסקרנות. מי הזוג המקסים הזה? ניסיתי לברר. אולי תלמידים שלי לשעבר? בינתיים השיעור התחיל.
ניסיתי לשמור על המתח: "ישנו ספר שנמצא במקדש בזמן השיפוצים", סיפרתי לכיתה בקול הכי דרמטי שיכולתי לגייס,"הוא היה גנוז ,כנראה, עשרות שנים. לפתע מצאו אותו, קראו בו והזדעזעו כשהבינו עד כמה רחוקים הם מהדרך הנכונה בה ביקש אלוהים ללכת...." ואז דרך החלונות של הכיתה נשמעה תרועה.
כנראה זיקוק של גזירי נייר צבעוניים שפוצץ ובעקבותיו קריאות שמחה והילולה שנשמעו מהכיתה המקבילה לנו ממש מול החלונות ותוך שניות ספורות כל התלמידים בכיתה היו דבוקים לחלונות, צועקים מזל טוב ודופקים בהתרגשות לעבר הזוג שהיה ממש בכיתה ממול. ספר התורה נגנז שוב, ממש כמו אז, אם כי לא מאותן סיבות. השיעור הסתיים מוקדם מהצפוי, התלמידים שוחררו ואני מיהרתי עם כל המטלטלים אל הכיתה המקבילה כדי לאחל באופן אישי מזל טוב לזוג הצעיר שזה עתה התארס.
הבטתי על הזוג הנרגש עם משפחתו וחבריו וגם את עיני הדמעות הציפו.
המראה של הזוג המאוהב בין כתלי בית הספר היה מנחם בעיקר כי נזכרתי מה באמת חשוב לתלמידים בבית הספר וזה ממילא לא השיעור שלי.
מזל טוב לזוג המקסים שחר שמש ובן נאור שלהם מוקדשת הרשימה הזאת .
