”אדם שהותיר חותם בליבם של רבים”
מאות אנשים השתתפו באירוע השקת התערוכה הייחודית אדם, צבע, רגש ודמיון (אוצרות: זהבה נטר) של האמן והצייר משה פרידמן ז\"ל, שנערכה בגלריית היכל התרבות רמלה
לאחרונה הוצגה בגלריית היכל התרבות רמלה התערוכה הייחודית "אדם, צבע, רגש ודמיון" (אוצרות: זהבה נטר) של האמן והצייר משה פרידמן ז"ל. באירוע השקת התערוכה השתתפו מאות אנשים, שהתרשמו מאוד מהיצירות הייחודיות של פרידמן וממגוון הסגנונות האמנותיים שלו. באירוע נשאה מילים לזכרו אלמנתו מרים פרידמן, שארגנה את השקת התערוכה ביום הולדתו של בעלה שהיה אמור לחגוג 70 שנים, ואף הודתה לאוצרת התערוכה האמנית זהבה נטר, שלאחרונה קיבלה בטקס הענקת פרסים ברומא, איטליה, פרס עבור המקום החמישי (יצירת מופת) בתחרות בינלאומית של אמנות, בפרס אנטוניו קנובה לאמנות חזותית, עבור יצירתה "מאחורי השתיקה" (Behind the Silence). ירדן מידן, נגן סקסופון מוכשר ליווה את האירוע בנגינת סקסופון, והאורחים נהנו מכיבוד עשיר ומגוון.
משה פרידמן ז"ל נולד ברמלה ב-24.9.56, בן שני לרחל ולישראל ואחיו של חיים זיכרונם לברכה. הוא גדל ולמד ברמלה והיה נשוי למרים, אב לשובל, שני ועוז וסבא מקסים לאריאל, אופיר, לירי, אימרי, רנה ואלי. הוא היה איש משפחה אהוב, אדם רגיש ואוהב בעל צניעות, נתינה, יושרה ואהבת אדם. אדם חכם, איש אשכולות, איש ספר, מדבר פילוסופיה, אוטודידקט בעולמות רחבים ורבים. אהב לטייל בארץ ובעולם, בעל חוש הומור שנון וחד.
בעשור האחרון לחייו הוא החל לצייר עולם במכחול של אור ונגע בלב של כולם. משה נפטר ב-8.3.26 במפתיע והשאיר את קרובי משפחתו וחבריו המומים וכואבים. "היום יום הולדתו ה -70 התערוכה הזו אינה עוסקת בפרידה בלבד. היא מספרת סיפור של חיים, של אהבה, של משפחה, של אדם שהותיר חותם בליבם של רבים", נכתב ברולאפ הגדול שהוצב בכניסה לתערוכה עם צילום של משה פרידמן עוסק בציור.
"כל יצירה, היא זיכרון, כל צבע הוא געגוע, וכל מבט הוא תודה על הזכות שהיית חלק מחיינו. אהוב שלנו, השאיר אחריו אור גדול, אהבה רבה וזיכרונות שלא יימחו. דרך צבעים, רגעים ויצירות נבקש לעצור יחד, לזכור, להתרגש ולחגוג את חייו ואת האדם המיוחד שהיה", נכתב עוד עליו.
יצירותיו של משה פרידמן מציגות מסע אמנותי עשיר ומגוון, שבמרכזו עומד האדם – פניו, גופו, רגשותיו, יחסיו עם האחר והעולם הפנימי שהוא נושא בתוכו. מתוך מכלול העבודות ניתן לראות אמן שלא ביקש להיצמד לסגנון אחד, אלא נע בין פיגורציה, אקספרסיוניזם, קוביזם, הפשטה, ציור נרטיבי וסממנים סוריאליסטיים. השינוי הסגנוני אינו נראה כחיפוש אחר זהות אחת, אלא דווקא כביטוי לחופש יצירתי ולרצון לבחון בכל פעם דרך אחרת לספר סיפור. במובן זה, החוט המקשר בין עבודותיו אינו סגנון חיצוני קבוע, אלא ההתבוננות באדם ובחיים.
היצירות המרשימות שהוצגו בתערוכה חולקו על ידי זהבה נטר למספר נושאים: האדם כמרכז היצירה, בין המציאות לדמיון, הצבע כרגש, הפנים – חלון לעולם הפנימי, גוף, נשיות ואהבה, הקו – בין רישום לציור, מוזיקה ותיאטרון, הומור, משחק ודמיון, טבע, ים והפשטה, חיים ומוות ודמות הצדק.
לדברי נטר, גם מבחינת אופן הציור ניכר שמשה נהנה מהנוכחות של הצבע עצמו. בחלק מהעבודות הצבע מוחלק ומעובד באופן מדויק יחסית. בעבודות אחרות ניתן לראות משיכות מכחול גלויות, שכבות צבע, סימני עבודה וטקסטורה. כלומר, הוא אינו מנסה תמיד להסתיר את פעולת הציור. להפך, בחלק מהעבודות אפשר כמעט לחוש את היד שציירה. זה מעניק לעבודות תחושה ישירה ואישית.
זהבה נטר: "כאשר מתבוננים במכלול העבודות ולא בכל יצירה בנפרד, הדבר הבולט ביותר הוא הרוחב. משה נע בין ריאליזם לאקספרסיוניזם, קו לצבע, דמות להפשטה, רצינות להומור, אהבה למוות, מוזיקה לשקט, מציאות לדמיון. לכן קשה להגדיר אותו במשפט אחד כ"ריאליסט", "קוביסט" או "אמן מופשט". הגדרה מדויקת יותר בעיניי תהיה: משה פרידמן היה אמן פיגורטיבי רב־סגנוני, שבאמצעות דמות, צבע, קו ודמיון חקר את האדם ואת עולמו הרגשי".
לדבריה, פרידמן לקח נושאים מוכרים – פנים, גוף, זוגיות, מוזיקה, עיר, טבע וחפצים – והעניק להם פרשנות אישית. נטר: "המעבר בין הסגנונות אינו חולשה של היצירה אלא אחד ממאפייניה החשובים. הוא מעיד על אמן שהיה פתוח להתנסות, שלא הסתפק בדרך אחת ושביקש בכל פעם מחדש למצוא את השפה המתאימה לנושא. בתערוכה לזכרו של משה, הייתי מבקשת שהצופה ירגיש לא רק את היעדרו של האמן, אלא קודם כול את נוכחותו, שנמצאת בצבעים העזים, בפנים ובמבט, בתנועה של המוזיקאי, בחיבוק של הזוג, בהומור של הטבח, במטרייה האדומה, בים השקט וגם בגולגולת ובנר, המזכירים לנו שהחיים הם מסע בזמן. מתוך המכלול הזה מצטייר משה פרידמן כאמן שביקש לראות את העולם דרך אנשים, צבעים וסיפורים".
משה לא השאיר אחריו רק ציורים, אלא אוסף של מבטים. כל יצירה היא עוד מבט שלו על החיים – פעם רגיש, פעם דרמטי, פעם צבעוני, פעם משעשע, פעם מופשט ופעם מהורהר. ואולי דווקא משום כך, התערוכה לזכרו יכולה להיות לא רק תערוכת פרידה, אלא תערוכה של חיים. חיים כפי שמשה ראה אותם: מורכבים, צבעוניים, אנושיים, מלאי יופי, מוזיקה, אהבה, דמיון וגם שאלות על הזמן והקיום. הוא צייר את מה שראה, אבל לא פחות מכך – את האופן שבו ראה.
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
