תכלה שנה וקללותיה
האמת, לאור מה שתבינו בהמשך, לרגע לא חשבתי שיהיה לי מצב רוח מתאים להקליק רבע משפט עם הומור או בלי לכבוד ראש השנה, ט"ו בשבט או חג המופלטות, אבל עמיתי איציק גרפל...
האמת, לאור מה שתבינו בהמשך, לרגע לא חשבתי שיהיה לי מצב רוח מתאים להקליק רבע משפט עם הומור או בלי לכבוד ראש השנה, ט"ו בשבט או חג המופלטות, אבל עמיתי איציק גרפל, עורך "מודיעינט", התעקש לטור סיכום חצי אישי לשנה העברית, ולמרות שעבדכם הנאמן מחזיק בעצמו אתר מקומי - mcity, פלטתי "למה לא"...ואצל קובי עצבני יודעים הכל שמילה זאת מילה ופה נתתי אפילו שתיים. אז לקוראי mcity, הנה גם כאן הטור לפניכם .
יש שנים בחיים כמו אשתקד לדוגמא, שחלפה ביעף כמו גראד מסג’עייה לסיטי באשדוד ומה שנטמע בהארד דיסק האנושי זו רק ספירת השניות עד מפגש הגראד עם הקרקע או עם הכיפה של עמיר פרץ. כאן התערבבו להם החשש הקיומי הלאומי והפרטי יחדיו. אבל זה עבר בשלום וחוץ מזה הכל היה סבבי.
זה מה שהיה לפני השנה היוצאת, ולעומת זאת...
יש שנים כמו השנה העברית היוצאת מעלינו לשלום ולא להתראות, שזחלה כמו צב פצוע /הרכבת הקלה בת"א/האופוזיציה בעיריית מודיעין (מחק את המיותר אבל אין...) ונגמרת בעזרת השם בראשון הקרוב עלינו לשלום. וזה לידיעתכם יגמר במסגרת ברכות הכסת"ח של הסעודה המשפחתית האינפלציונית, בביס אלים מאונס - במה שהיה פעם ראש טיפש של כבש ובקינוח של כמה מהירקות הפחות אהובים עליי שבראשם מככבות הדלעת, הכרישה וסלק תפל בלי תבלין מרוקאי לרפואה. ועל הרימון המתפוצץ בפה לא נדבר פן נעורר את החלוצים מגבעות השומרון העלולים רחמנא ליצלן לגנוב מזה רעיונות. ואחרי כל זה הס מלהזכיר יציאה לחגוג, כי לידיעת כל החוזרים בשאלה, בדיוק מתחילים באותו יום עשרת ימי תשובה.
אז למה קוראים לראש השנה חג? עזבו, למה לכם קושיות שאפילו התשבי לא יפתור. הדתיים שעבורם זה סתם "ראש השנה" ללא קידומת עוד יאשימו שוב את התשקורת בחילול מועדי ישראל ובהפיכת ערב הימים הנוראים לתואם חגו של היהודי צורר היהודים מנצרת.
אשתקד, החשש היה קיומי ופרטי. הכיפה של עמיר הצילה אותנו
ואם בענייני אקטואליה ופוליטיקה מצילות חיים עסקינן הנה גם...
יש שנה שחיים ביבס צובר עשייה במרוץ שלו לכיסא ראש הממשלה, ויש שנה פוליטית אנמית שנרשמת לחובתו של שרון מעוז בדרכו חזרה הביתה. יש שנה שבה בן סעדון ממשיך במסעו הבלתי נלאה לייצב את דעותיו ויש שנה שאלעד שמעונוביץ’ אוסף נקודות על כל מקרה שביבס יחליט שקצה נפשו. אפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה (ויש הרבה ברוך ה’) אבל גם חשוב להיזהר שמה ארוחת ערב ראש השנה תשוב על עקבותיה למרום גרוננו ולא דרך המסלול הארוך והמפותל.
אז נסתפק בזה ונלך למשהו קצת יותר חשוב יותר, כי אם נדמה לכם שהלך לי קל לזרום עם הטור הנ"ל ולהסתלבט על כל העולם, אשתו וחמות אז ממש לא. לו למשל התבקשתי בפסח האחרון לעשות זאת, האמינו לי, לא הייתי מסוגל לנקוף אצבע, שלא לדבר על לשים אותה על המקלדת. לא הייתי מסוגל כי מאז מעט אחרי ראש השנה היוצאת, הן אני עבדכם הנאמן והן בת זוגתי שתחיה, חטפנו אחד אחרי השניה, תזכורת כואבת ומסכנת חיים, תזכורת לכך שאפשר הכל, אפילו להסתלבט על ביבס וחבריו, על ביבי והתקשורת, על השכן ועל הבוס המעצבן, על הקניון והתחבורה הציבורית שסגורים בשבת...
אבל רגע אחד ולפתע כל זה הופך ללא רלוונטי, רק אתה עם עצמך, עם המחשבות, החששות, החרדות והתקוות.. כן, שנינו עברנו ממש את קללותיה של שנה. אבל הרי חיים פעם אחת ואם יצאנו מהבלאגן בשלום, אז בעצם למה אנו חיים אם לא גם בשביל הדברים הקטנים בחיים. ובעצם, העובדה ששוב אצבעי היום מטיילת על המקלדת מוכיחה שהכל בסדר אח’שלי, אפשר לחזור אפילו להסתלבט על ביבס מעוז, וכל השאר, והעיקר הבריאות. ולא כמליצה.
ותחשבו על זה.
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
