והן נפגשו בקמפוס ברמלה
זו לא התחלה של בדיחה, אלא סיפורן של שתי סטודנטיות שבקרוב יקבלו B.A. של האוניברסיטה הפתוחה בקמפוס רמלה. ג’ניפר אללוף, שבגיל 17 עלתה מפרו וכיום עובדת כרכזת עולים חדשים, ואירנה מבשב מירקוב, אם לשלושה ואחות בבית חולים, מוכיחות שאפשר לסיים תואר אקדמי בשלוש שנים בלבד
אחות בבית חולים, שהיא גם אם לשלושה ילדים, ועולה לשעבר מפרו, שעובדת כרכזת עולים חדשים, נפגשו בקמפוס השפלה ברמלה. מה יצא מזה לכל אחת מהן? תואר אקדמי תוך שלוש שנים ואף פחות מזה. כך ניתן לסכם בהומור אבל עם הרבה רצינות את הלימודים האקדמיים של אירנה מבשב מירקוב, בת 38 מרמלה, וג’ניפר אללוף, בת 29 מלוד, שבקרוב יסיימו את לימודי התואר הראשון של האוניברסיטה הפתוחה.
מבשב מירקוב, שתסיים בקרוב את לימודי התואר הראשון במדעי החברה והרוח, הגשימה לפני כשלוש את חלומה והחלה לעבוד כאחות מעשית בבית החולים אסף הרופא. לאחר לידת בתה השלישית, התפטרה מעבודתה כמנהלת חשבונות בבורסה והחלה לשפר את הציון במבחן הפסיכומטרי על מנת להתקבל ללימודי אחות מוסמכת. "כאשר ראיתי שהפסיכומטרי לא משתפר כפי שרציתי, מצאתי פתרון אחר: לעשות תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה שאין בו צורך בבגרות ובפסיכומטרי, למרות שיש לי תעודת בגרות, ולאחר מכן לבצע הסבת אקדמיים לאחיות".
לאחר התלבטויות רבות היא החלה במסלול הלימודים, שבו שילבה לימודי אחיות מעשיות. היא מודה כי השילוב בין לימודים אקדמיים, קריירה וגידול ילדות אינו קל, "אבל מה שמוביל אותי לאורך כל הדרך זה הגשמת החלום להיות אחות. אני מקבלת במהלך הלימודים פידבקים חיוביים, וגם יכולה כל הזמן להתייעץ עם החברים בקבוצת הלימוד המובנית. בהתחלה לא האמנתי שאני יכולה להצליח בלימודים, אבל אני ממשיכה מסמסטר לסמסטר ומצליחה לכתוב עבודות ולעבור בהצלחה מבחנים. גם הילדים כל הזמן מדרבנים אותי להמשיך".
הודות לליווי של סטודנטים אחרים, ליחס האישי ולתמיכה של צוות הקמפוס וללמידה בקבוצות לימוד מובנות, מצליחים סטודנטים רבים כמו אירנה, ג’ניפר להתגבר על כל הקשיים ולסיים את התואר האקדמי בתוך שלוש שנים. ג’ניפר אללוף, למשל, בת 29 מרמלה, נעזרה במלגות רבות כמו: מלגת פר"ח בשיתוף אגודת הסטודנטיות והסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה, מלגה מעיריית רמלה, מלגה מקרנות ומלגת סיוע כלכלי של האוניברסיטה הפתוחה, על מנת לממן את לימודיה האקדמיים, שסייעו לה לא רק מבחינה כלכלית, אלא גם ללמוד בראש שקט יותר ולהשקיע בלימודיה.
אללוף עלתה מפרו בגיל 17 עם משפחתה, לאחר שהתקבלה ללימודים באוניברסיטה בפרו. חודשיים לאחר עלייתה לארץ החלה ללמוד עברית באולפן. למרות כל קשיי ההתאקלמות היא החליטה להתגייס לצבא, ושירתה כמעצבת גרפית בבסיס חיל האוויר בעובדה, כולל שנה אחת בקבע. התמודדה עם קשיי קליטה רבים בארץ. אללוף: "השפה לא היוותה עבורי מחסום במהלך הלימודים האקדמיים. מניסיוני האישי אני יכולה להגיד לכל מי שחושש ללמוד בגלל קשיי השפה, שאם יש לו רצון אז השמים הם הגבול בשבילו. במהלך הלימודים גם דאגו לתת לי מענה ולסייע בתגבורים ובכל מה שקשור לשפה".
לאחר שהשתחררה מהצבא, טסה אללוף לטיול המסורתי בד אמריקה רק שבמקרה שלה היא חזרה לבקר במקום הולדתה ולא לתייר בארצות חדשות. עם חזרתה לארץ, החלה לשפר את הבגרות במתמטיקה במכינה בבאר שבע, ועברה לגור ברמלה. בזכות שליטתה המעולה בספרדית היא עבדה מספר שנים בחברת התעופה הספרדית איבריה. במהלך עבודתה היא שמה לב לכך שעובדים ועובדות רבים בחברה מדברים ללא הרף על תקופת הבחינות ועל כך שכמעט אין להם זמן לישון.
אללוף: "רציתי גם להיכנס לאווירה הזאת, אבל בגלל העברית שלי קצת פחדתי מהלימודים באוניברסיטה. התחלתי ללמוד קורס אחד בקמפוס השפלה ברמלה, שבו קיבלתי מענה לכל דבר דבר. הצלחתי לשלב בין הלימודים לבין העבודה שלי, וכעת אני בסוף לימודי התואר במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים". בזכות לימודיה האקדמיים היא עובדת כיום כרכזת עולים חדשים במרכז קשתות 360,השייך לעיריית רמלה "כמי שחוותה בעצמה את היותה עולה חדש וגם כרכזת עולים חדשים, אני רוצה להעביר מסר לצעירים העולים החדשים: זה אמנם לא קל לחיות במדינה שאינך מכיר את השפה והמנטליות שלה, אבל זה בהחלט אפשרי".
