”אני משתמשת בשפה שלי, בגובה העיניים”
המשוררת והסופרת אסתי בר מראשל”צ תשיק את ספרה השלישי באירוע השקה חגיגי, שיתקיים ביום רביעי 13.7 בבית הסופר בתל אביב בהשתתפות סופרים’ות ומשוררים/ות
"אחרי שנים של מגבלה פיזית - רגליים כושלות וקשיי הליכה - אסתי בר שוב מפויסת עם החיים. היא אופטימית ושמחה. אסתי מעולם לא ויתרה. אחרי שנים של מוגבלות חזרה להוראה, והיא רוקדת את החיים על כיסא גלגלים. היא מאמינה באלוהים, מאמינה במחר של זריחה, מאמינה באהבה ולעולם אינה לבד. והיא עושה הכול כדי לשמוח ולהיות שלווה ומאושרת בחייה. שיריה של אסתי בר יוצאים מליבה ושוקעים עמוק בלב הקורא. והקורא נפעם מיכולתה לראות את יפי היקום, לרקוד ולשמוח ולהיות שלווה ומאושרת בחייה. שיריה של אסתי בר יוצאים עמוק בלב הקורא. והקורא נפעם מיכולתה לראות את יפי היקום, לרקוד ולשמוח עד כלות הנשמה ולדבוק בערך העליון - לחיות ולהיות".
כך נכתב, בין היתר, בכריכה האחורית של "מפויסת עם החיים" (צבעונים הוצאה לאור), ספר השירים החדש של המשוררת והסופרת אסתי בר מראשון לציון שיצא לאור בימים אלו. אסתי בר, בעברה מורה לחינוך גופני מורה למחשבים, היא חברה באקו"ם ובאגודת הסופרים העבריים, חובבת אומנות, שירה, צילום וריקוד. היא פרסמה שני ספרים: "רק רציתי להגיד" (הוצאת המחברת, 2016) ו"לרקוד את החיים" (ארגמן מיטב, 2018).
ביום רביעי 13.7 בשעה 19:30 יתקיים בבית הסופר בתל אביב אירוע השקה חגיגי ל"מפויסת עם החיים" בהשתתפות דליס, חברת ועד אגודת הסופרים, לאה צבעוני המו"ל של הוצאת "צבעונים", האומנית, הסופרת והמשוררת ד"ר נורית צדרבוים, המשוררים והסופרים ראובן שבת, ארלט מינצר, מיכאלה איזק, מיכל דורון ושרה אהרונוביץ’ קרפנוס. את האירוע ינחה פרופ’ עצמון יניב ותופיע בו הזמרת קרן מרום.
לאחרונה השתתפה אסתי בר ב"מה הסיפור שלך? פסטיבל הספרים ממבט מגדרי", שהתקיים בהיכל התרבות ראשון לציון ובו התראיינה על ספרה החדש למנחה שני פרץ קריב. באירוע הוקראו קטעי שירה מיצירותיהן של קבוצת "כותבות ויוצרות בראשון לציון" (מטעם הוועדה לקידום מעמד האישה של עיריית ראשון לציון) שבה חברה אסתי בר.
היא נולדה בבאר שבע, אם לשני בנים וסבתא לשלושה נכדים. בעקבות וירוס שתקף אותה לפני בצעירותה נפגע שיווי המשקל שלה. לאחר גירושיה היא גידלה את שני ילדיה שעושים קריירות מוצלחות כעורך דין וכסטרטאפיסט. "באותה תקופה הייתי עסוקה בשיקום עצמי מבחינה מקצועית. רציתי לחזור למעגל העבודה כמורה לאנגלית ולמחשבים בבתי ספר, מתנ"סים ומכללות. בהדרגה השתפר הביטחון העצמי שלי בתחום", היא אומרת.
מאז ומתמיד היא עסקה בשירה ובאומנות, וצילומים אומנותיים שלה הופיעו בתערוכות שונות. למרות מוגבלותה הפיזית, היא רוקדת על כיסא גלגלים ואף הופיעה עם להקת ישראל בארץ וברחבי העולם: ניו-יורק, ברלין, ברזיל, טורקיה ועוד. בשנת 2018 הוציאה לאור את ספרה הראשון "לרקוד את החיים" (ארגמן מיטב), שממנו מכרה כ-300 עותקים. מאז, כאמור, כתבה שני ספרי שירה נוספים.
היא מקפידה להופיע באופן קבוע באירועים ספרותיים המתקיימים בבית הסופר תל אביב, בבית היוצר בנמל תל אביב ובמקומות נוספים. שירים רבים שלה פורסמו במדורים ספרותיים בעיתונים ובכתבי עת ספרותיים כמו: "ליריקה", "סלון הדחויים", "משיב הרוח" ועוד. כמו כן, שודרו ריאיונות רדיופוניים שנערכו איתה בתחנות כמו: רשת ב’ - עם שמואל שי, רדיו חיפה - עם מוטי גרנר ז"ל ורדיו אפי-לוגי - עם יהודית מליק שירן.
אסתי: "בספרי החדש יש שישה שערים: בשער הראשון ’לב אשה’ מופיעים שירים העוסקים ביחסים שבינו לבינה. בשער השני ’שלא אמעד’ יש שירים על הכוח שלי להיות חזקה, וזה המסר העיקרי שלי בספר. בשער השלישי ’אוחזת בשמלתה של אמא’ הקדשתי שירים לאמי שנתנה לי כוח וביטחון לכל החיים. הייתי ילדה אהובה ובעיניה הייתי הכי יפה, הכי מוצלחת והתלמידה הכי טובה ובהחלט האמנתי בכך. בשער הרביעי ’בא עם הקורונה’ כתבתי שירים לא פשוטים שמביעים את חרדתי בתקופת הקורונה. השער החמישי הוא "נושמת באמונה" - כל מה שאני זה 70 אחוז כתוצאה מאמונה חזקה שלי בבורא עולם, כי אחרת לא הייתי מגיעה לאף מקום. השער השישי והאחרון הוא ’להלביש במילים’ - לכתוב את מה שאני מרגישה ולהאמין בעצמי".
היא מאוד אוהבת את השירה העכשווית, "שמאז המהפכה של נתן זך היא בגובה עיניים. כבר לא צריך מטפורות שאנשים לא מבינים למה התכוון המשורר, שירה שפונה לאנשים הרגילים, כפי שהציעה חברתי המשוררת, הסופרת והעורכת טל איפרגן: שהשירה תהיה תלויה על תחנות אוטובוס ובסופרמרקט ושתהיה עבור כל העם. כך גם ספר החדש פונה לקהל רחב. לכל אחד יש משבר בחיים והוא צריך לצאת ממנו ולהמשיך הלאה. מותר לארוג חלומות גם בגיל 50, 60 ו-70 כי החיים עוד לפנינו. השירה היא מרפאה וכיום ניתן לדבר עם אנשים ברשתות החברתיות - ולא רק עם הדף".
כיצד בא לידי ביטוי סיפור חייך בשירייך, ובמיוחד בספרך "מפויסת עם החיים"?
"מכיוון שאני גרושה, השער הראשון של הספר עוסק בקשרים שבינו לבינה, עם אכזבות וסבכות. כך למשל, באחד השירים בשער זה אני כותבת על ’גשם של גברים / נחבא בצוק הענן בבטחה / לא ימטיר לרויה את נפשך הצמאה / ולא ימלא נחל בשמחת דרכו אל הים’. על חיי כתבתי בשער ’שלא אמעד’. היה לי בן זוג וחבר טוב לכל החיים שתמיד איתי במלוא האהבה. בשער ’בשמלתה של אמי’ מופיע שיר שבו אני כותבת, בין היתר:’אנחנו נשארים כאן שנה אחר שנה. /הנה אני בת שישים ועדיין מבולבלת / פניה של אמי משתקפות בקמטי פני שלי / השומרים בלחש את זכרון ילדותי’. השירים בשער ’בא עם הקורונה’ מבטאים את כל החרדות שעברתי בתקופת הקורונה. בשער ’נושמת אמונה’ אני מסבירה בשירים עד כמה האמונה חשובה לי ועד כמה חשוב שכל אחת תאמין בעצמה. בשער האחרון ’להלביש במילים’ אני מתחברת עם השירים לסיפור חיי".
המסר החשוב בספרה החדש הוא שהשירה תהיה בטוחה ושיבינו אותה כולם - ולא רק האלטיסטים שקוראים ספרות. "לעתים אני כותבת שני שירים ביום ולפעמים אני לא כותבת אף שיר. זה תלוי במצב הרגשי שאני עוברת ומה שמתרחש מסביבי, בחוץ, בארץ ובעולם. אני משתמשת בשפה שלי, בגובה העיניים, כפי שנעשה בשירה המודרנית של היום".
הספר "מפויסת עם החיים" מאת אסתי בר, צילום: יח"צ
