”הפיסול בשבילי הוא אמצעי להביע רגשות ומחשבות”
האמנית תמר איסטרין מציגה בגלריה העירונית לאמנות בראשון לציון (אוצרות: אפי גן וקרן ויסהוז), יחד עם ארבע תערוכות של אמנים נוספים, תערוכה ייחודית שבה היא מציגה פסלים ייחודיים העשויים חומר וברונזה
האמנית והפסלת תמר איסטרין מציגה בימים אלו בגלריה העירונית לאמנות בראשון לציון, בבית גורדון-לונדון, את התערוכה הייחודית "למראית הדז’ה-וו", כמילות השיר הידוע של שלום חנוך. הכוונה לכך שהפיסול מבקש להזכיר מראה נשכח, שמהדהד גם זיכרון. הדברים אינם בהכרח כפי שנראים ולעיתים המציאות אחרת, האנשים אחרים, התווים אינם מדויקים אלא הם רק למראית עין המתבונן.
יחד עם התערוכה של איסטרין מוצגות בגלריה העירונית לאמנות ראשון לציון תערוכות של ארבעה אמנים נוספים: דיוויד אייזקס, אלכסנדר קנצ’יק, אמנון יוהס וגליה פבליצ’נקו. חמש התערוכות מביאות את כל מנעד הרגשות שהאמנות מאפשרת להביע ולחוות: הקושי, הפחד והאימה לצד האמפטיה, האנושיות היופי והאסתטיקה. שנה אחרי, שנה בתוך, שנה שבה קיבל הזמן משמעות אחרת עבור כל אחד מאיתנו, מאוקטובר 2023 ועד היום. ניתן לבקר בתערוכות עד ה-7 בינואר בימים שני-חמישי, שבת – 14:00-10:00, שני – 18:00-16:00, ראשון ושישי – סגור.
תמר איסטרין, תושבת ראשון לציון, מציגה בתערוכה שלה דיוקנאות מפוסלים של ישישים, לצד חלקי גוף של ילדים משחקים בברונזה ובחומר, מערערים על סדרי עולם משובש. התערוכה בגלריה העירונית, בבית גורדון-לונדון בראשון לציון היא ייחודית באוצרותה ואינה סטנדרטית. התערוכה מוצבת כך שהיא מציעה חוויה אמנותית ורגשית בתקופה המורכבת שלנו, ומשקפת מגוון רחב של רגשות.
איסטרין: "הפיסול בשבילי הוא שפה, אמצעי להביע רגשות ומחשבות. המגע הישיר של האמן עם החומר מאפשר לבטא בו כל דבר בהיותו ’כחומר ביד היוצר’. בתקופת המציאות המורכבת, שבה אנו נמצאים, אני מברכת על הזכות לעסוק באמנות שמאפשרת לשקף את המציאות דרך העבודות".
לדבריה, בחירת הפסלים נעשתה כך שפסלי הברונזה, פורטרטים של זקנים, מוצבים גבוה על סטנדים, נישאים למעלה, ואילו על הרצפה מוצבים שרועים פסלי הילדים בחומר, שבורים, פגומים, מביעים את השבר הגדול במציאות של היום. שני החומרים, חומר וברונזה, מציגים ניגודיות בין הרכות, המתפורר, המתכלה, לבין הנצחיות של הברונזה.
תהליך העבודה של איסטרין מתחיל בלילות, בסטודיו שבביתה, ועיקרו עבודה ידנית של ’גריעה’ מול עשרות ק"ג של חומר, שלב מלא אנרגיה ופוטנציאל. בבדיחות דעת היא קוראת לשלב הזה ’צעד תימני’, בו היא מרגישה שהיא הולכת קדימה כמו גם אחורה. זהו שלב שיש בו פירוק וגם הרכבה ואיחוי עד ליצירת שלם חדש. בחלל התערוכה נמצאים לצד הפסלים גם שרידי התהליך בו נוצרו. תבנית בה השתמשה מזכירה את האפשרות של חילוץ הגולם מתוכה. התהליך שמתחיל בלילות, באופנים אישיים ואינטימיים כמעט, מערב גורם נוסף בשלב היציקה- לקראת חיים משל עצמו. לעיתים התוצאה מופלאה ונברא ישיש.ה, ילד.ה חדשים, ולעיתים קורה שהתוצאה נשברת, מתקלקלת. התבנית ושברי החומר הם עדות יחידה למה שהיה ולמה שקרה.
מזה מעל שלושה עשורים עוסקת איסטרין באופן נמרץ ומחויב בפיסול ’אנושי’. הפסלים שלה אינם ’ישראלים’ או ’עכשוויים’ במובנים אליהם אנו מורגלים. הם אינם מספרים סיפורו של מקום או מתכתבים עם תרבות עתיקה ששייכת לכאן, למזרח התיכון, או לחילופין עוסקים בסוגיות עכשוויות של אדם ומקום.
מושאי הפיסול שלה הם קשישים, או ילדים. כל אחד מהפסלים הוא ביטוי לאנושי כמו גם לייחודי ולחד-פעמי: כולנו אדם, אדמה, חומר, ברונזה. הדמויות נושאות את עברן, כמו גם את הרגע המפוסל: מחשבה, הרהור, שקט, התכנסות או לחילופין צחוק ושמחת משחק ילדי. בין הילדים המפוסלים לישישים.ות משתרעת דרך, חיים שלמים. באמצעות אמפטיה, כבוד, ענווה ורוך, מתעכבת תמר על שמחת הילדות כמו גם על תבונת הזקנה.
כבר בילדותה נמשכה תמר איסטרין, ילידת הארץ, לפיסול ולציור. היא בוגרת המכון לאמנות פלסטית בבת-ים, חברה בעמותה לאמנות חזותית בראשון לציון. היא מפסלת מזה כשלושה עשורים. היא למדה פיסול במוזיאון תל-אביב אצל האמן נחום ענבר. למדה אצל האמן משה פלג, השתלמה אצל אמנים שונים כמו: ערן וובר, אלכס צ’רקוב ועוד, השתתפה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובחו"ל, וחלק מפסליה נרכשו על ידי אוהבי אמנות.
במשך שנים מתמקדת איסטרין בפסלי דמויות זקנים, בהשראת סיפורי סבא סבתא שלה, שעלו לארץ מאוקראינה בתחילת המאה ה-20. פסליה עשויים בסגנון קלאסי ריאליסטי מדויק. האופי הנוסטלגי שהיא מעניקה לדמויות מושפע מהאווירה של העיירה היהודית בגולה, תקופה שבה שמרה המסורת היהודית על העם היהודי לאורך כל הדורות. בדמויות הזקנים היא נמשכה אל הפלסטיות שבקמטי הפנים, השתקפות האופי ומאורעות החיים שנחרצו בהבעת הפנים המקנים לדמות אישיות ייחודית. עם הולדת הנכדים נוספו דמויות הילדים, שנוצרו בהרבה חום ואהבה.
אפי גן, מנהלת הגלריה העירונית לאמנות ראשון לציון ואוצרת התערוכה "למראית הדז’ה-וו": "בעבודותיה הפיסוליות עוסקת תמר איסטרין בזמן, בהתכלות ובהתפוררות אבל לא בהכרח עובר קו לינארי בין ילדות לזיקנה והתפוררות. פסלי שני ילדים בולטים באחרותם: החומר נצבע בשחור, אין זה ברונזה אלא רק צבע המדמה חומר אחר ומסמן אולי שלב או אפשרות אחרת בעבודתה. מלבד רגע ’המתקת סוד’ בין ילדים, הפסלים נושאים גם גולמיות וויתור על ליטוש סופי. תנועת היד של תמר נטבעה בהם, מבקשת להתחבר. תווי פניו של אדם, ישיש.ה, ילד.ה עולים מתוך חומר כמו גם מתוך תבונת התבוננות ודיוק לצד יכולת פיסול פיגורטיבית שיש בה את התכונה האנושית יותר מכל".
התערוכה "למראית הדז’ה-וו" של האמנית תמר איסטרין (אוצרות: אפי גן וקרן ויסהוז)
מוצגת עם ארבע תערוכות יחיד נוספות של האמנים דיוויד אייזקס, אלכסנדר קנצ’יק,
אמנון יוהס וגליה פבליצ’נקו בגלריה העירונית לאמנות בראשון לציון,
רחוב אחד העם 8.
נעילת התערוכות: 7.1.25.
ניתן לבקר בתערוכות בימים שני-חמישי, שבת – 14:00-10:00,
שני – 18:00-16:00, ראשון ושישי – סגור.
