סדרה זנזורי
זנזורי, הקומדיה הישראלית החדשה של יס, המשודרת ביס קומדי מנסה באמצעות פסקול שמאלצי, עריכה מתוחכמת וצילום מרהיב להצליח במקום בו רוב הסדרות הישראליות נכשלות, אולם חוץ ממספר הברקות מצחיקות באמת, מצליחה ”זנזורי” בעיקר להעביר את הזמן, ולא ממש להצחיק.
YES COMEDY
זנזורי, הקומדיה הישראלית החדשה של יס, המשודרת ביס קומדי מנסה באמצעות פסקול שמאלצי, עריכה מתוחכמת וצילום מרהיב להצליח במקום בו רוב הסדרות הישראליות נכשלות, אולם חוץ ממספר הברקות מצחיקות באמת, מצליחה "זנזורי" בעיקר להעביר את הזמן, ולא ממש להצחיק. ויש גם הקשר מודיעיני זנזורי, הוא ישראלי טיפוסי, מלבד עובדה שהוא עוטה על ראשו תספורת בית-שאנית משנות השמונים, הוא ממש כמוני וכמוך.
נשוי פלוס שניים, מנסה לגמור את החודש, וחי את חייו האפרוריים כמורה לנהיגה תוך דיכוי יצרים וסבל מתמשך שנקרא שגרה. יום אחד, ביום הולדתו הארבעים מגלה זנזורי שנותרה לו שנה אחת לחיות, והוא מחליט לעשות את כל הדברים עליהם חלם במשך השנים ומעולם לא העז. זה סיפור הפתיחה שמתניע את הקומדיה החדשה של יס. בפועל שום דבר לא רגיל אצל זנזורי שלנו, הסביבה שלו הזויה, ההתנהגות שלו גובלת באינפנטיליות כרונית והוא חי בסוג של וידאוקליפ מתמשך מקוריין על ידי עמנואל הלפרין.
הרבה הושקע בעיצוב הסגנון בסדרה, וזה באמת הצד החזק שלה. יוצרי הסדרה בחרו לקחת את הסיפור למחוזות הסוריאליסטית. ראשית עם המספר המלומד, יודע הכל, שחוקר בצורה פסיכולוגיסטית כל מהלך ומהלך, שנית עם עיצוב הדמויות הצעקני, הבוטה והמצחיק כשלעצמו (נגרי, הבוס של זנזורי, נראה כאילו שלפו אותו ממערכון של חנוך לוין) ושלישית כמובן עם מהלך אירועים מופרך, שלא מתיישב לפעמים אפילו עם ההיגיון הפנימי של הסדרה. כל הדברים האלה ממש לא באים לרעתה, אלא הבעיה היא שהסדרה פשוט לא ממש מצחיקה.
קשה להגיד מה בדיוק לא עובד שם במערכת, כי לכאורה הדברים היו אמורים להתיישב. יובל סמו מגלם את הדמות הראשית. הוא משחק אותו בדיוק כמו שהוא עושה כל דמות אחרת, בצעקנות, חוסר טאקט וחן. סמו הוא אמנם שחקן של דמות אחת, אבל בקומדיה זה לא דבר כל כך נורא וצ'רלי צ'פלין הפך לאחד מהאנשים העשירים בעולם בגישה הזו. אבל אולי הכל קצת יותר מדי מופרך, כל כך מופרך עד שזה לא ממש מפתיע. בסוף הפרק הראשון זנזורי פושט את מכנסיו ומחרבן על קרחתו של הבוס.
על הנייר, מבריק, חדשני, בועט, מצחיק. בפועל, בעולם שבו מודיעים לבן אדם בברכה ליום ההולדת שהוא הולך למות עוד שנה ממחלה מסתורית (ושהוא מאומץ על הדרך), האישה עושה מופע שגובל בחשפנות מול כל החברים, ויובל סמו נחשב אדם אפרורי ונורמלי, זה כבר לא כל כך משנה. אם ננסה להבין לדוגמא את אל בנדי, גיבור נישואים פלוס המיתולוגית, שנראה שהשפיע רבות על יוצרי הסדרה, נראה שסך הכל באמת מדובר באדם קטן, עם חלומות קטנים ואישיות רגילה לגמרי.
דווקא הניגוד בין עוצמות האבסורד שהעולם מטיל עליך, לבין היומיומיות הבאמת אפרורית של משפחת באנדי לדוגמא, גורמת לנו להתגלגל מצחוק על ההישגים הקטנים שלהם, ותאמינו לי שאם הייתם רואים את באנדי מוריד את המכנסיים ועושה את צרכיו על אחת מלקוחותיו השמנות אחרי שכמה עונות היה להן עבד נרצע, זה היה יותר ממצחיק, זה היה זוכה באמי. אבל אצלנו בזנזורי עושים את זה על הפרק הראשון, ובמקום נישואים פלוס אנחנו מקבלים משהו שמזכיר קצת את משפחת אדמס, ומאחר שהדיאלוגים לא מבריקים, הסיטואציות לא בונות אחת את השנייה, ואנחנו לא ממש מצליחים להתרגש או להתקרב לדמות הראשית, זה לא עובד.
השילוב של עולם צעקני ודמויות צעקניות מסתיים במשהו שנחמד להעביר אתו איזה ערב רגוע, אבל לא משהו ששווה לחכות בשבילו לפרק הבא. הניסיון מרשים בהחלט, האומץ, הסגנון ואפילו המוזיקה הקיטשית שבאה בוודאות למלא חסך רגשי שנוצר מהריחוק הכללי בסדרה מהדמויות, כולם ראויים להתייחסות, אבל לצערי זה פשוט לא מספיק. אגב, בסדרה אומנם אומרים יבנה בכוונתם לעיר אפרורית ליד רחובות אבל את צילומי החוץ מצלמים יוצר הסדרה דווקא מחוץ לעיר העתיד, שנופיה ככל הנראה משדרים נורמליות מתישה.
