מה הקשר בין רונלדיניו לפרננדו אוטרו?
הקשר: שניהם הופיעו ביום רביעי בערב. ההבדל: לזה היה קהל של 80 אלף ולזה קהל של 15 (בודדים). אישית, מול אוטרו,ליאו וסברינה התמוגגתי. מול הנרי, מארקס ואלמוניה מארסנל, כמעט ונרדמתי. אבל זה באמת עניין אישי.
איפה עדיף היה להיות ביום רביעי בערב? בבית ליד הטלויזיה מול רונלדיניו והחבורה מברצלונה? או במועדון הנוער שבמכבים, שם הופיעו פרננדו,ליאו וסברינה. על שאלה כזו שמשמעה, דילמה: טנגו או כדורגל, היה הארגנטינאי המצוי חותך את הורידים.
בעוד שאת רונלדיניו (כן, זה עם השיניים הבולטות והחיוך הילדותי), ככל הנראה אין צורך להכיר לקורא הממוצע. פרננדו, ליאו וסברינה דווקא זקוקים מאוד להכרות: השלושה, מוזיקאים מוכשרים שהתחברו כדי להופיע עם רפרטואר דרום אמריקאי ייחודי.
לחיבור הזה הם קוראים "שליחי הטנגו מניו יורק". הענין הוא שטנגו קלאסי היה שם מעט מאוד. מה כן היה? היה פרננדו אוטרו, פסנתרן וירטואוז, יליד ארגנטינה וחי כיום בניו-יורק, שניגן סולו פסנתר של מנגינות ג'ז-טנגו, או אם תרצו, טנגו-ג'ז ואחרות שהזכירו במשהו שילוב בין קלאסיקה מרכז אירופית לקונצ'רטו דארנחואז. חלקן יצירות שהלחין לבד וחלקן של אחרים.
ליאו רויטמן, ישראלי ממוצא ארגנטינאי, שמנגן בכלי שנקרא בנדוניון, משהו שבין אקורדיון, פסנתר ועוגב. כלי מוזר שנראה חיצונית כמו אקורדיון ישן ומרובע, אבל מזכיר בצליל שלו את חלילי העוגב. הבנדוניון יוצר לפני מאתיים שנה בגרמניה והגיע עם הגרמנים לארגנטינה אחרי מלחמת העולם הראשונה. הגרמנים עצמם כמעט שכחו ממנו כבר, אבל בארגנטינה הוא הפך לנותן הטון והקצב בטנגו הקלאסי ובמוזיקה של מרכז דרום אמריקה. אגב, רויטמן אומר שאין לו מושג איך מנגנים באקורדיון.
סברינה לסטמן, ישראלית ממוצא דרום אמריקאי, היא זמרת ומורה לפיתוח קול. בשירתה היא מצליחה להבליט את הגוון הדרום אמריקאי הייחודי של השירים אותם היא שרה. ואת זה כותב מישהו שלא מבין מילה בספרדית. אבל מבט חטוף בשלוש נשים שישבו בשולחן אחד וככל הנראה מקורן משם... הספיק כדי להבין שיש ממה להתמוגג.
השילוב של השלושה יחד בקטעי הסיום של הערב נתן למעטים שהגיעו יכולת להריח ניחוחות מוזיקה קלאסית מארגנטינה, צ'ילה ואורוגוואי. השלושה התחברו ללהקה. פרננדו אוטרו הגיע במיוחד מארה"ב והם מופיעים במשך שבוע בארץ בסיבוב הופעות. באשדוד, מועדון שבלול בת"א, מועדון הג'ז אורטל בירושלים ועוד.
למי שלא היו במופע ובכל זאת חובבי מוזיקה קלאסית דרום אמריקאית, או מוזיקה בכלל, תרשמו את השם: פרננדו אוטרו. יש לו כבר תקליטורים משלו ויש לו את היכולת והפוטנציאל לפרוץ לחזית עולם המוזיקה. אולי פעם, בעתיד הלא רחוק, מי שיהיה לו אוטוגרף של אוטרו על תקליטון, יהיה עם נכס ייחודי ביד.
באופן אישי, הביצוע של לה קומפרסיטה הקלאסית של השלושה, היה שווה לדעתי, לפחות כמו הגולים של אטו ובלטי מברצלונה. דבר אחד בטוח: השחקנים והקהל של ארסנל הבריטית, היו מעדיפים להיות ביום רביעי בערב במועדון שבמכבים.
