עת מלחמה // מזון למחשבה
"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" אמר קהלת והמשיך "...עת מלחמה ועת שלום "(קהלת ג’)
מבצע "עמוד ענן" שהתחיל ביום רביעי תפס אותי באמצע שיעור שהעברתי במכללת "אחוה" במועצה האזורית באר טוביה.
חוסר השקט התחיל כשמספר סטודנטים שישבו בכיתה קיבלו הודעות במהלך השיעור עם צו 8. למראה מבטי ה’גוער’ על ההתעסקות המרגיזה עם הטלפון הנייד במהלך השיעור הודיע לי אחד התלמידים: "אני מצטער. זה חשוב. קוראים לי להגיע ליחידה". מיד הגיעו ההודעות לעוד כמה והתחושה שמשהו קורה כבר הייתה חזקה באויר.
כשהגיעה ההפסקה וכולם יצאו, החל חוסר השקט להתגבר. התלמידים חזרו מההפסקה ואמרו שישנם מורים שמשחררים את התלמידים. תוך 10 דקות כבר הודיע גורם רישמי מהמכללה שפיקוד העורף הורה לסיים את הלימודים עכשיו.
בלגן גדול
השעה הייתה 17:30 אחר הצהריים. בערב הייתה לנו חתונה ביפו-תל אביב והייתי אמורה לאסוף את בתי החיילת מפעילות שעשתה היחידה שלה במועצה האזורית באר טוביה.
התקשרתי אליה והודעתי לה שביקשו מאתנו לסיים מוקדם מהמתוכנן והיא הודיעה לי שגם הם מתקפלים עכשיו. ביטלו להם אירוע שהיה אמור להתקיים ואני יכולה לבוא לאסוף אותה.
כשנפגשנו היא נכנסה למכונית נרגשת. ביקשה ממני להתקשר לאימי ולבני שגרים בבאר שבע ולבקש מהם להגיע אלינו למרכז. אין טעם שיהיו בבאר שבע בימים הקרובים, ממילא לימודים באוניברסיטאות לא יהיו והולך להיות בלגאן גדול.
קשה היה לשכנע את הבן, אבל כל הדרך חזרה הביתה היינו איתו על הקו. יש להם שלושה חתולים והוא רגיל כבר לטילים. הסברנו לו שזה לא הולך להיות דומה למה שהתרגל ולאחר מאמצים רבים הצלחנו. הם מצאו מי שיאכיל את החתולים, ארזו ויצאו. אמי כבר חיכתה לנו בביתנו שבמרכז הארץ, בזכות החתונה המשפחתית שתוכננה לאותו ערב.
כשהגענו הביתה הבן התקשר ואמר שכמה דקות אחרי שיצאו מבאר שבע הבלגאן התחיל והטילים החלו ליפול על באר שבע. טיל אחד אף נפל ממש ליד ביתם.
האמת שלא היה לאף אחד מצב רוח לחתונה באותו ערב. סיימנו לדאוג לאמי ולבני אך המשכנו לדאוג לחיילים. החיילים הפרטיים שלנו והחיילים הפרטיים של משפחות אחרות במדינת ישראל.
הגענו הביתה אחרי נסיעה שנשמעה כמו שידור ישיר מהחמ"ל, מיהרנו להתלבש ולעטות מסכות שמחות על פנינו כדי לקיים מצווה ולשמח כלה בחתונתה וזו אכן הייתה חתונה משמחת, אך סביב השולחן העגול בין שיר לריקוד ולאחר שהזלנו דמעות נרגשות מטקס החופה, כולם היו עסוקים רק בדבר אחד. לקרוא את המבזקים שהגיעו לטלפונים הניידים.
מאז ועד לכתיבת שורות אלה שמי ישראל התמלאו במאות טילים ונשמעו מאות אזעקות ברחבי הארץ, שהבהירו לכולם מקו תל אביב דרומה, איזה סיוט יום יומי חווים תושבי עוטף עזה שנים על גבי שנים, יום יום.
לכולם ברור כעת שעת מלחמה הגיעה. עת לשמור על אזרחי ישראל ולהגן עליהם כפי שהממשלה מחוייבת לעשות וכפי שלא עשתה מספיק טוב עד היום הזה.
מה שפחות ברור לחלקנו הוא שלאחר "עת מלחמה" תגיע "עת שלום".
מלאכת השלום דורשת לא פחות חוכמה, אומץ ומנהיגות ממלאכת המלחמה.
ידע את זה שלמה החכם באדם שהצליח במשימה הנעלה הזו: "ועתה הניח ה’ אלוהי לי מסביב. אין שטן ואין פגע רע" (מלכים א’ ה)
עליו נכתב "ויתן אלוהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד...ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים ויחכם מכל האדם..."(ט-י).
