ככה לא חוגגים מימונה
להשיג מופלטה בחגיגות המימונה אצל בן סעדון זה כמו משה רבינו שיכל רק לצפות בארץ המובטחת, וכשהחלטתי לנסות מזלי לשוא בחגיגה בעירייה הגעתי סופית למסקנה שמישהו כאן בלי כוונה מיסמס את העיקר.איפה הריקודים, היכן השמחה, היכן התלבושות.המימונה שהלכה לאיבוד בנהר הכוונות הטובות
כל שנה אני נשבע לא להתקרב לחגיגות הללו המתקיימות בבתיהם של אנשי ציבור, אבל כל שנה אני נכנע לאס אם אסים הבהולים של סגן ראש העיר שנלחם על כל אורח בחירוף נפש. התוצאה, כל חג ההמונים נהרו למקום ובטח בשנת בחירות כמו זו השתא, כל זולל מופלטה מצוי הוא פוטנציאל טוב ליום הבוחר.
ולעניננו. ביום שני בערב וכמידי מוצאי חג הפסח התקיימו מסיבות המימונה המסורתיות ברחבי העיר, אך אין ספק שהגדולה והעמוסה שבהם הייתה בביתו של גם סגן ראש העיר אילן בן סעדון. ואכן גם אני, כותב שורות אלה שנכח בביתו של סגן ראש העיר יכל להעיד שאומנם רק החגיגה בלובי העירייה השתוותה אליו מבחינת הכמות. מאות אורחים ויש האומדים אותם בכאלף, לפחות על פי כמות המופלטות שנטרפה, הפכו את רחבת הבניינים בתחילת רחוב לוי לשטח סעדוני סגור ולא שמישהו מהשכנים התלונן... גם הם בוודאי ירדו לראות מה זו מימונה.
וזה לא בכדי... הרחבה שלא על פי תכנון מוקדם סופחה כי בתוך הבית פנימה הצפיפות היתה בלתי נסבלת ורק מרפקים חזקים יכלו לעזור לך להגיע מקצה אחד של הדירה לשני. התור למופלטות היה ענק וכל מופלטינה שרק נשלפה מהמחבת מצאה את דרכה תוך הרף עין בבטנו של חובבי הבלינצ’ס נוסח מרוקו. האורחת האירופאית שנתלוותה אלי איימה עלי שלא אצא בשלום אם לא תמפלט יריעת בצק מרוקאית דקיקה אחת, ובלית ברירה ובעור שיני הצלחתי להבריח לה אחת. בשנה הבאה היא תשמח אם אלך לבד, זה לא מה שסיפרתי לה על המימונה.
ומה עם בעל השמחה עצמו. סגן ראש העיר הסימפטי עם הג’לביה סטייל מוחמד השלישי, ניצב בפינה לא מבין מהיכן כל זה נחת עליו, המום מהחיבוקים ומהחום (אם כל אלה שבאו ישימו את הפתק הנכון הוא כבר סגור לפחות עם 3 מנדטים) , נלחם להצטלם עם כל אורח שנכנס, כולו קורן משמחה ומאושר כך שאני ממש ריחמתי עליו וויתרתי על התענוג הלחצני.
ובאשר למטעמים, מיותר לספר. עשרות של צבעים בטעם קוקוס, דבש, מוצרי סוכר מגובלנים שמעל כולם מככב מיחם התה וטונות עלי הנענע שמילאו את האוויר בניחוח המנטה. שמח היה שם אין ספק, רק מה.... הייתי מסתפק בלמצוא שם 30 איש בכל נגלה, לפחות היה קל יותר לגלגל מופלטות על דבש וחמאה, אבל איפה....
וכמעט שכחתי את אלה ששבאו לברך. הראיס ביבס ועימו הרבנים הרב יעקב צ’קוטאי, הרב ברוך סלונים והרב ביטון. גם מנכ"ל העירייה יורם כרמון וסגן ראש העיר מיכאל חרל"פ, יו"ר סיירת ההורים מוטי סיטון, שדרני הרדיו הבוכרי מני חן ורחמים ציונוב, מתנדבים, ראשי קהילות, בני נוער, תושבים וחברי המשפחה.
אז מה היה חסר לי חוץ מכל זאת... היכן הריקודם היכן. שאלה טובה.
ומשם ללובי העיריה. מישהו חייב לחשוב בשנה הבאה על משהו יצירתי יותר. הלובי קושט חבל על הזמן, אבל להמוני עם ישראל שבאו גם למפלט, המתינה פינה אחת קטנה בשולי הלובי וממה שצפיתי מרחוק, לא היה טעם אפילו לנסות. לכמות עירונית כזו צריך לחשוב אולי אחרת. מגשים עצמם לא ממש ראיתי וכשכבר ראיתי כזה, המחלק המסכן אפילו לא הצליח להתקרב לקהל שישב בסבלנות. הכל נחטף בדרך.
ולא נשכח, היה גם זמר שהנעים זמירות מוגרביות למאות שישבו והקשיבו, אבל כבר אחרי חצי שעה, החלו ראשוני האורחים לצאת החוצה. אז לידיעת המארגנים... אולי בשנה הבאה תוותרו על המאמץ שהופך את השמחה המשפחתית ספונטנית למשהו מלאכותי ותשאירו את התענוג הזה למשפחות הרבות של יוצאי מרוקו בעיר. איני מבין, להרים ערב כזה בלי שמישהו יחשוב שצריך לפזז ברחבה... כנראה זה צריך לבוא בטבעי, וטבעיות לא ממש הייתה שם. חסר העיקר חסר וחסרה השמחה הספונטנית ושלא יספרו לכם סיפורים. ותחשבו על זה.
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
