דיאבלו - להתפנק זה לא חטא
מסעדת דיאבלו, בבעלות השף יורם אוליאל, מציעה לתושבי רעות והסביבה פינוק קולינרי במחיר שווה לכל נפש
יום שישי, שעת בין ערביים, פארק המים רעות. אנחנו מגיעים למסעדה הוותיקה של השף יורם אוליאל שעונה לשם הלא שגרתי "דיאבלו". תיכף נגיע לפירוש הפילוסופי שאוליאל מעניק למסעדה שלו, אבל לפני כן נדבר על האוכל המצוין שהוא מגיש כבר שש שנים, במחיר שווה לכל נפש.
התפריט כולל פסטות, סלטים ומגוון של בשרים, דגים ופירות ים. בין המנות הראשונות שמשכו את עינינו: רביולי ביתיים במילוי בשר סרטנים וריקוטה (מנה מיוחדת, אם כי מעט מלוחה מדי), סלקים כבושים בשמן זית ובלסמי עם גבינה כחולה ואגוזי מקדמיה (מנה בה כל המרכיבים מתחברים לשלמות קולינרית).
חובבי פירות הים יהנו ממנה העיקרית קאצ’וקו, הכוללת צדפות, שרימפס, קלמרי, בייקון, פלפל ירוק חריף, עגבניות שום וקרוסטיני (מנה נדיבה העשויה היטב) ואילו הצמחוניים שבינינו יהנו מסלט הפטריות המכיל שלל ירקות, אגוזים ופטריות חמות במילוי פלפלים, עגבניות יבשות, במילוי גבינת פרמז’ן (מנה אסתטית, בשרנית ועסיסית).
במנות האחרונות ניתן למצוא גנאש שוקולד לבן (על מרנג, נוגט וקרם פסיפלורה), מוס שוקולד לבן עם שבבי פקאן סיני, פאי אגסים ותפוחים ועוד שלל פינוקים מתוקים.
לאחר הארוחה המצוינת אנחנו מתיישבים לשיחה עם אוליאל, שמתגלה לא רק כשף מוכשר אלא גם כפילוסוף לא קטן.
מה פירוש השם דיאבלו?
"יש שני פירושים לשם הזה. הפירוש הראשון הוא יין מצ’ילה שנושא את השם הזה והפירוש השני הוא פרארי שנושאת את השם הזה ושווה מיליוני דולרים".
השם דיאבלו (שטן בספרדית) לא מרתיע אנשים?
"אני לא חושב שזה צריך להרתיע. לא ברור לי למה מתייחסים לשטן כמשהו שלילי. הרי בלי השטן לא נעריך את המלאך. יש סיבה שמי שברא את השטן ברא גם את המלאך".
השף אוליאל, במקור מלוד וכיום תושב מודיעין, החל את דרכו הקולינרית כשף באולם אירועים. ברבות השנים פתח את מסעדת בלאק בסינמה סיטי ועבד לצד השף צחי בוקששתר, אותו הוא מכנה "ילד בנשמה".
מה למדת ממנו?
"למדתי הרבה דברים. בין השאר למדתי ממנו ששף צריך גם ליחצן את עצמו ולא רק לתת לאוכל לדבר".
השף אוליאל, רווק בן 45, מתוסכל מהיעדר סצנה קולינרית באזור שלנו. "תושבי הסביבה מעדיפים לנסוע בסוף שבוע לאכול בתל אביב ובירושלים ועדיין לא מורגלים לצאת גם באמצע השבוע למספר המסעדות המצומצם שהאזור שלנו מציע".
מה החלום הגדול שלך?
"לגור בקוסטה ריקה ולפתוח שם מסעדה קטנה. החיים שם פשוטים וקלים יותר ולא צריך להיאבק כל יום כדי להתפרנס בכבוד".
הכותבת היא כתבת אוכל. בין השאר כתבה ביקורות ברשת המקומונים של "מעריב" וניהלה בלוג ב"דה מרקר קפה" בשם "שולחן לשניים"
