לטפטף קדושה –ד”ת עם שיר לפרשת קדושים
חידת ”קְדֹשִׁים תִּהְיוּ!” של תחילת פרשתנו מלווה אותי שנים רבות. הפרשה מלאה במצוות רבות ומגוונות, מזביחת קרבנות ואכילתם ועד איסור רכילות נקימה ונטירה, מדיני נטיעות עצים, דרך הביגוד הנאות ועד איסורי השחתת הגוף.
חידת "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ!" של תחילת פרשתנו מלווה אותי שנים רבות. הפרשה מלאה במצוות רבות ומגוונות, מזביחת קרבנות ואכילתם ועד איסור רכילות נקימה ונטירה, מדיני נטיעות עצים, דרך הביגוד הנאות ועד איסורי השחתת הגוף. ואלו כמובן דוגמאות אחדות בלבד. אז מה פשר הציווי הקטגורי המופיע בתחילת הפרשה: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’אֱ-לֹהֵיכֶם." האם זהו משפט פתיחה– או שמא ציווי נפרד בפני עצמו? ומה היחס בינו ובין השרשור המדהים של המצוות שבא מיד אחריו? כבר עמדו על כך הפרשנים, איש איש ושיטתו, ועם זאת, מקום נתנו לנו להתגדר בו.
בתפילת העמידה אנו אומרים: "וקדושים בכל יום יהללוך סלה", מיהם אותם קדושים? אתם שואלים, ובכן בסידור שלי נכתבו שני פרושים: או שמדובר על המלאכים, המללים את שמו יתברך שם "בשמי מרום", ואולי, מוסיף הביאור שבסידור, גם בני אדם המקדשים את עצמם. בתפילת הקדושה אנו מכריזים שברצוננו להצטרף למלאכים, ולקרוא כמוהם: קדוש, קדוש, קדוש ה’ צב-אות וכו’. ואולם כאן דומני, מדובר על התקדשות מסוג אחר. בני אדם המקדשים עצמם, הם אלה המוצאים בכל יום ויום, ולו עניין אחד שבו הם יכולים לצעוד צעד קטן אל עבר הקדושה. קדושים שבכל יום. קדושים שבכל רגע, למצוא את הקדושה במעשה הקונקרטי שלפניך: לעשות אותו נכון, ראוי, במפגש עם הזולת, ובשמירה על חוקי הא-להים.
שהרי מה אומרת לנו הפרשה במילים מודרניות? לשם מה היא שוזרת, מצוות פולחניות עם יחסי אנוש, סדרי זמנים ושבתות עם שגרות יום-יומיות, סיבוכים של זנות ויחסי משפחה מעוותים – עם הציווי הנשגב להדר את פניו של הזקן ולירוא, כן ממש כך, מפני ההורים! מחפש אתה קדושה, אומרת לנו התורה – הנה תמצא אותה, בשוק, בשדה, במקדש, בשבת ובחול, בבית המשפט ובחדר המיטות. רק תשים לב, רק תיקח את העצות הללו מגבוה, כניסוח הרמב"ם, את הטיפים הא-לוקיים, ותישם אותם בכל השדרות של חייך. וכמו מנטרה חוזרת התורה אחרי כל 3-4 פסוקים, על המילים המנחות: אֲנִי ה’; או בניסוח המלא:אֲנִי ה’אֱ-לֹהֵיכֶם.
***
אריק איינשטיין, התפרסם כמובן כזמר, אבל פה ושם הוא גם חיבר חלק משיריו. כשלמדתי בתיכון התפרסמה באחד השנים בחינה בספרות, בה הפגישו באחת השאלות בין שני שירים שלו: "אֲנִי וְאַתָּה נְשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם" (1971), לעומת "יושב על הגדר, רגל פה רגל שם" (1982). כמו רצו לבדוק שם במשרד החינוך, האם התלמידים ערים להבדל בין האכפתיות לאדישות, בין האקטיביות לפאסיביות. והאם האומן הנודע שינה את גישתו בין העשורים והפך לציניקן? את התשובה האמיתת לסתירה-לכאורה בין הגישות השונות פרסם איינשטין עצמו בשיר אחר, שהתפרסם בשנת תשמ"ו (86), ובו הוא מצהיר בפרוש כי הוא ירד מהפרוייקט של שינוי העולם מהקצה אל הקצה, ובוודאי לא לעמוד בראשה של איזו מהפכה:
לא רציתי ללמד
לא ניסיתי להטיף
לא חיפשתי לפקד
וגם לא להיות עדיף.
לא אמרתי להקריב
לא צעקתי "אחרי!"
לא חיפשתי להגיב
וגם לא יצאתי מכלי
***
לדוגמא: התורה מצווה אותנו: "וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים... בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת, וְהַנּוֹתָר עַדיוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף", חשבתי לפרש באופן יותר כוללני שזה כמו להגיד שיש עיתוי לכל דבר, ושנשים על ליבנו לא להחמיץ הזדמנויות בחיים. הילד ביקש לשחק איתו, אז עכשיו זה הזמן, מקסימום מחר, מחרתיים הוא כבר יגדל. ההורה מזדקן, אז שב איתו עכשיו, תשמע מה שהוא מספר, תשיח לו אשר על ליבך. וכך יש לפרש כל משפט ופסוק בפרשה, גם כמצווה ספציפית עם גדרים וכללים, וגם כהדרכה כללית לניהול חיינו - בפני עצמנו, מול הסביבה, לעומת הזולת, ונוכח הא-להים.
ובכלל, אומרת התורה,חייה את החיים במילואם, פלוס תשומת לב:טע עצים לרוב, אך שים לב לזמני הפירות האסורים, ואלו המותרים, ברך עליהם, הלל את ה’. השאר תמיד מעט מפירותך לנזקקים.לזרעים, כמו גם לבהמות ולבגדים יש מחלקות משל עצמם, אל תערבב, אל תכליא,וגם הגוף הוא יקר, אל תשחית אותו.תירא את המקומות הקדושים, ושמור את הזמנים המקודשים, ובאמת, אל תפנה לאלילים חולפים, כבד את המסורת, אל תחלל!
שמירת מעט דיסטנס מההורים זה חשוב, כמו להדר את פני הדור ההולך ומזדקן, ועם זאת אל תזניח את הדור הצעיר, שלא ידרדר לזנות. אם פישלת, תודה בטעות ותנסה לתקן, בעיקר בתחום המשפחתי. שלם לפועל ממש בזמן, אל תרמה במסחר, ואל תסתבך בשקרים ובשבועות, זה ממש לשוא! אל תסכסך: אל תשנא בלב, תגיד ביקורת ישירות בפנים, ואל תרכל מאחורי הגב. תאהב לרעך, וגם את הגר - "כמוך", "כמוך"!
כך תצבור עוד ועוד טיפים, טיפות של קדושה,
תהיה לעוד (ועוד) כמה רגעים קדוש,
כמוני, "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’.".
"סך הכל רציתי לטפטף טיפה
כי טיפה, עוד טיפה
עוד טיפה, עוד טיפה
תהיינה לים"
***
***
את השיר חיבר כאמור אריק בעצמו, מתוך התקליט ’אוהב להיות בבית’, שילוב ישראלי מופלא של יליד הארץ, השומר הצעיר והפועל ת"א, יוצא הלהקות הצבאות והמינסטרים הצפון תל-אביבי האולטימטיבי בשיתוף פעולה מוזיקלי פורה עם בן השכונות הדרומיות, שנולד להורים יוצאי המזרח, וניגן בלהקות קצב, מיקי גבריאלוב. זהו התקליט הישראלי הראשון אי-פעם שהודפס ממש כאן בארץ! לטפטף טיפה...
